שבירת שבעת המיתוסים של ליל הסדר
חשוב ללמד את הילד את סיפור יציאת מצרים לפני ליל הסדר? אסור לאכול כלום לפני שולחן עורך? מחלקים משחק לילד שמוצא את האפיקומן? את המשפטים האלה ואחרים אנו שומעים כל ליל הסדר אך האם הם נכונים? הרב עודד מילר בסרטון חדש מאתר ישיבה שובר כמה מיתוסים על ליל הסדר ונותן לנו כמה טיפים חשובים לליל הסדר משמעותי.
5 דק' קריאה
המתן לטעינת נגן הוידיאו
רשימת המיתוסים והזמנים בסרטון:
00:17 - מיתוס מספר 1 - חשוב שהילד יגיע כמה שיותר מוכן לליל הסדר!
01:15 - מיתוס מספר 2 - בליל הסדר הילדים מספרים ואומרים דברי תורה לפי מה שלמדו ולימדו אותם, ועונים על חידות
02:07 - מיתוס מספר 3 - בזמן ההגדה אסור לספר בדיחות!
02:45 - מיתוס מספר 4 - בתכל'ס המצווה היא לומר את ההגדה
04:39 - מיתוס מספר 5 - מצווה להאריך בסיפור יציאת מצרים ולהגיע רעבים לשולחן עורך
05:19 - מיתוס מספר 6 - את ליל הסדר חייבים להתחיל מאוחר כי חוזרים מאוחר מבית הכנסת
06:52 - מיתוס מספר 7 - את ההפתעות לילדים מחלקים בסוף הסדר, כדי שישארו ערים לאפיקומן
מיתוס מספר 1:חשוב שהילד יגיע כמה שיותר מוכן לליל הסדר - לא נכון.
אמנם אצל האשכנזים יש מנהג לקרוא את ההגדה בשבת הגדול, כי באמת חשוב שעורך הסדר, והמבוגרים, יתכוננו ויגיעו מוכנים ללילה. אבל ככל שמדובר אצל הילדים – בדיוק להפך. אנחנו משתדלים להפתיע אותם כמה שיותר: עוקרים את השולחן לפני שהתחלנו לאכול, מטבילים פתאום ירקות, חוצים את המצה לשתיים כדי להתמיה אותם שלא יבינו מה הולך, ומה השתנה משאר סעודת ליל שבת, וככל שהילדים יותר מופתעים – כך הם יותר שואלים, יותר סקרנים ויותר רעבים לקבל את התשובות שלנו. נכון שמצד שני כן כדאי שהילד יגיע קצת מוכן ללילה כדי שלא יהיה בשוק טוטאלי, ולא יהיה מבולבל לחלוטין, אבל ככלל חשוב לשמר את אפקט ההפתעה כדי שהילד יהיה מופתע וסקרן. ואם הילדים כבר גדולים והם זוכרים איך נראה הלילה משנה שעברה זה הזמן תוך כדי הנקיונות לפסח לחשוב איך גם השנה נצליח לגוון מחדש ולהפתיע אותם.מיתוס מספר 2: בליל הסדר הילדים מספרים ואומרים דברי תורה לפי מה שלמדו ולימדו אותם, ועונים על חידות.
בדיוק להיפך. אז בליל הסדר הילדים מספרים לנו מה הם למדו בגן ואנחנו חדים להם חידות והם עונים לנו תשובות. לא נכון. המצווה בליל הסדר היא שהילדים ישאלו ואנחנו נענה. ליל הסדר הוא לא עוד סעודת ליל שבת שבה אנחנו בוחנים את הילדים על דף הקשר שהם הביאו מהגן, אלא בלילה הזה אנחנו מטמיעים בהם את יסודות האמונה, מעבירים את השרשרת שקבלנו מאבא ומסבא אל החוליה הבאה – הילדים היקרים שלנו. לכן בלילה הזה חשוב מאוד שהילדים הם יקשיבו ויקבלו מאיתנו. אז יכול להיות שכדי שהם יקשיבו טוב שהם יהיו שותפים: כדאי לשלב אותם בדברי התורה, בחידות, בהצגות, אבל לזכור שהשותפות הזו היא רק אמצעי למטרה הגדולה - שהם יבואו, יקשיבו, ויקבלו מאיתנו את מסורת האמונה הלאה.מיתוס מספר 3: בזמן ההגדה אסור לספר בדיחות.
אז נכון שהפוסקים אמרו שאת אכילת המצה ואת ארבעת הכוסות אנחנו אוכלים ושותים בהסבה ואילו בקריאת ההגדה - לא, כי היא צריכה להיאמר באימה. אבל כבר בגמרא אנחנו רואים שהאמוראים פתחו את השיעור שלהם ב"מילתא דבדיחותא" = בדברי בדיחות, כדי לפתוח את הלב, וכשהתלמידים הלב שלהם נפתח אז באמת הם יהיו מסוגלים לשבת באימה ובריכוז וברוממות לדברי התורה. כך גם בליל הסדר, המטרה שלנו לא רק להעביר אינפורמציה אלא לחדור אל ליבם של הילדים, ולהטמיע בהם את יסודות האמונה, ובשביל לפתוח את הלב - טוב לפתוח גם בבדיחה טובה.מיתוס מספר 4: בתכל'ס המצווה היא לומר את ההגדה.
לא נכון. בסיפור יציאת מצרים, אין הלכות פשוט קוראים את ההגדה, נכון? ממש לא. המצווה לספר את סיפור יציאת מצרים, היא לספר סיפור, כל אדם כפי צחות לשונו. כמו שמספרים סיפור לילדים, כמו שהתורה מספרת לנו את סיפור יציאתם של בני ישראל משעבוד לגאולה. לכן כדאי לפני פסח, לוותר קצת על נקיונות שלא נצרכים לפי ההלכה, להשקיע זמן בלימוד הפסוקים עצמם, בלימוד המדרשים, להיכנס לראש, לתאר מול העיניים שלנו איך היה נראה סיפור יציאת מצרים, להיכנס לחוויה, וכך נוכל להכניס גם את הילדים לחוויה הזו. הגמרא אומרת שאדם צריך לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, והרמב"ם מלמד אותנו שכדאי להשתמש גם בהצגות כדי להמחיש לילדים איך העסק הזה היה נראה. גם למצוות הסיפור יש כמה גדרים ברורים: חשוב להתחיל בגנות ולסיים בשבח. גם בגנות של השעבוד הפיזי והקושי שהיה במצרים, גם בירידה הרוחנית שהיתה לאבותינו כשעבדו עבודה זרה, ולסיים בשבח בגאולה מהשיעבוד והתרוממות הרוחנית שהיתה לעם ישראל. חשוב גם להסביר למה אנחנו אוכלים פסח, מצה ומרור. פסח – בגלל שהקדוש ברוך הוא פסח ודילג על הבתים של עם ישראל במכת בכורות. מצה – בגלל שהבצק של אבותינו לא הספיק להחמיץ ובני ישראל אכלו מצות. ומרור – כמובן, בגלל שהמצרים מיררו את חיינו. אז חשוב לשלב את המוטיבים האלה בסיפור, ולכן מנהג כל עדות ישראל לקרוא את ההגדה מתחילתה ועד סופה כדי לוודא שלא שכחנו שום דבר. אבל לזכור שהעיקר הוא לספר, לספר ולעניין את הילדים, כל אחד כפי צחות לשונו וכפי היכולת והסגנון שלו לספר סיפורים. מה שבטוח – המצווה היא לספר, ומי שבליל הסדר מפלפל למה מכים את השיניים של הבן הרשע, ולא של הבן החכם שגם שואל: "מה העדות והחוקים והמשפטים אשר צוה ה' אלוקינו אתכם" (דברים ו, כ) אולי הוא עסק בדברי תורה, אבל סיפור ביציאת מצרים – הוא ממש לא קיים!מיתוס מספר 5: מצווה להאריך בסיפור יציאת מצרים ולהגיע רעבים לשולחן עורך.
לא נכון. בזמן ההגדה הבטן של כולם מקרקרת וכולם מחכים כבר לסעודה. איך פותרים את הבעיה הזו? נכון, כל היום לא היינו יכולים לאכול לא חמץ ולא מצה, וגם לא היה זמן לאכול. מה כן צריך לעשות? א. חשוב מאוד כן למצוא זמן לפני שעה עשירית בערב פסח, שבו כל המשפחה יושבת ואוכלת סעודה משביעה של מה שאפשר לאכול. מרק עם קניידלך, סלט וכמובן תפוחי אדמה. בנוסף, בכרפס נכון שלכתחילה אנחנו אוכלים פחות מכזית, אבל עבור הילדים אפשר להקל לאכול יותר מכזית כדי להדר במצוות סיפור יציאת מצרים.מיתוס מספר 6: את ליל הסדר חייבים להתחיל מאוחר, כי חוזרים מאוחר מבית הכנסת.
זה דווקא יחסית נכון. כי את ליל הסדר אי אפשר להתחיל אלא אחרי צאת הכוכבים, באזור השעה 19:30. משום כך, ה"מניין המוקדם" שרבים נוהגים בו בשבתות הקיץ, לכאורה לא אפשרי בליל הסדר. כי בליל שבת רגיל אפשר לעשות מנין מוקדם, להתפלל מנחה, קבלת שבת וערבית מבעוד יום, ולהתחיל את הסעודה בבית מבעוד יום, אבל בליל הסדר כאמור אי אפשר להתחיל קידוש לפני צאת הכוכבים, לפני 19:30, ולכן לכאורה אין אפשרות לעשות מניין מוקדם. בנוסף יש הסוברים שאת ההלל, אותו נוהגים לומר בבית הכנסת בכל קהילות ישראל אחרי תפילת ערבית, אי אפשר לומר בברכה אלא אחרי צאת הכוכבים. לכן, אם לא מתפללים מנין מוקדם, אלא מתפללים ערבית בצאת הכוכבים ואחר כך הלל, חוזרים הביתה באזור השעה 20:30 ועד שכולם מסתדרים ומתיישבים השעה כבר באמת מאוחרת – בטח לילדים. מה ניתן לעשות? הגמרא מספרת לנו שכבר רבי עקיבא עצר בלימודו בערב פסח והלך במיוחד הביתה כדי להשכיב את הילדים. אז מי שיכול – טוב להשכיב את הילדים בצהרים כדי שיהיה להם כח ללילה. אבל, לא תמיד זה מתאפשר, במיוחד בבתים שבהם יש הרבה בני דודים ביחד. משום כך ישנם רבני קהילות שכן מקילים לאפשר את המניין המוקדם גם בליל הסדר, ומי שבבית הכנסת שלו מקובל לעשות מניין כזה – טוב שישתתף בו, יסיימו את התפילה באזור השעה 18:30, ואז יש לנו כמעט שעה עד צאת הכוכבים, עד 19:30, להתארגן בנחת כל אחד במקום שלו, ובדיוק ב"שעת השין" בצאת הכוכבים (באזור השעה 19:30) להתחיל את הקידוש בשעה הרבה יותר סבירה ומתאימה לילדים.
מיתוס מספר 7: את ההפתעות מחלקים לילדים בסוף הסדר, כדי שישארו ערים לאפיקומן.
לא נכון. אמנם מנהג מאוחר שהשתרבב במשך השנים בכל קהילות ישראל לחלק לילדים הפתעה על חטיפת האפיקומן, אבל המנהג המקורי שמופיע בגמרא זה לחלק לילדים קליות ואגוזים במשך ההגדה, בזמן סיפור יציאת מצרים, כדי לעורר אותם שישאלו. בימינו יש ממתקים אטרקטיביים יותר ובריאים פחות, שאפשר לחלק לילדים כדי לגרות אותם ולסקרן אותם. יש כאלה שנותנים ממתק לכל ילד שענה תשובה, אבל כבר אמרנו שבליל הסדר הילדים שואלים שאלות ואנחנו עונים תשובות. לכן כדאי לקנות חבילת סוכריות, טבלת שוקולד, ולחלק חתיכה לכל ילד ששאל שאלה יפה וכמובן הקשיב היטב לתשובה. לספר ביציאת מצרים בליל הסדר – משימה גדולה וזכות גדולה! תשקיעו, אל תחמיצו.