הפרשה בחרוזים | שמיני
חגי מקסימוב. מנוקד ע"י שמעון דוד קורץ.
- פרשת שמיני -
הַשָּׁבוּעַ פָּרָשַׁת צַו הִיא זוֹ שֶׁנִּקְרָא בַּתּוֹרָה,
וְגַם הִיא עוֹסֶקֶת בְּקָרְבָּנוֹת כְּפָרָשַׁת וַיִּקְרָא.
אַךְ בְּנִגּוּד לְפָרָשַׁת וַיִּקְרָא, הַפָּרָשָׁה הַקּוֹדֶמֶת,
פָּרָשַׁת צַו מְפָרֶטֶת אֶת הַקָּרְבָּנוֹת בְּצוּרָה אַחֶרֶת.
פָּרָשָׁה זוֹ מְסֻדֶּרֶת מִנְּקֻדַּת מַבָּטָם שֶׁל הַכֹּהֲנִים,
שֶׁמְּשָׁרְתִים בַּקֹּדֶשׁ וְאֵין כְּמוֹתָם עוֹבְדִים נֶאֱמָנִים.
חַטָּאת, עוֹלָה, אָשָׁם וְשַׁלְמֵי צִבּוּר נִשְׁחָטִים בִּצְפוֹן הָעֲזָרָה,
וְהֵיכָן לִשְׁחֹט אֶת הַקָּרְבָּנוֹת הָאֲחֵרִים, נִתְּנָה לַכֹּהֵן הַבְּחִירָה[1].
הַפָּרָשָׁה עוֹסֶקֶת גַּם בַּשָּׂכָר שֶׁהַכֹּהֲנִים מְקַבְּלִים,
עַל כָּךְ שֶׁעוֹשִׂים עֲבוֹדָתָם נֶאֱמָנָה וְלֹא מִתְרַשְּׁלִים.
בְּקָרְבַּן הָעוֹלָה זוֹכֶה הַכֹּהֵן בְּעוֹר הַבְּהֵמָה,
מִמֶּנּוּ יוּכַל לְהָכִין שָׁטִיחַ אוֹ מְעִיל עַל רָמָה.
בְּנוֹסָף מְקַבְּלִים הַכֹּהֲנִים, מִקְצָת מִבְּשַׂר הַשְּׁלָמִים,
שֶׁאוֹתוֹ יְכוֹלִים לֶאֱכֹל בְּמֶשֶׁךְ לַיְלָה אֶחָד וּשְׁנֵי יָמִים.
גַּם אֶת הַמְּנָחוֹת הָעֲשׂוּיוֹת מִבְּצֵק שְׂעוֹרִים אוֹ חִטִּים,
אוֹכֵל הַכֹּהֵן, הָעוֹבֵד בַּמִּקְדָּשׁ לְמַעַן שְׁאַר הַשְּׁבָטִים.
אֶת קָרְבַּן הַשְּׁלָמִים מֵבִיא אָדָם בְּעִקְבוֹת נֵדֶר אוֹ כִּנְדָבָה,
וְכֵן מִי שֶׁנִּצַּל מִמַּצָּב מְסֻכָּן, צָרִיךְ לַהֲבִיאוֹ כְּהַכָּרַת טוֹבָה.
עַל הַכֹּהֲנִים לֶאֱכֹל אֶת כָּל מַה שֶּׁיְּקַבְּלוּ בְּטָהֳרָה,
מִפְּנֵי שֶׁאֲכִילַת קֳדָשִׁים בְּטֻמְאָה, לַחֲלוּטִין אֲסוּרָה.
הֲבָאַת קָרְבָּן לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ מְבַטֵּאת אַהֲבָה וְקִרְבָה,
שֶׁל ה' לְעַם יִשְׂרָאֵל, שֶׁרוֹצֶה שֶׁכָּל אֶחָד יָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה.
בְּיָמֵינוּ עֲדַיִן אֵין בֵּית מִקְדָּשׁ וְהַקָּרְבָּנוֹת מֵחַיֵּינוּ רְחוֹקִים,
וְעַל יְדֵי תּוֹרָה, מִצְווֹת וּתְפִלּוֹת אָנוּ מִתְקָרְבִים לֵאלֹקִים.
כְּכָל שֶׁנַּרְבֶּה לִלְמֹד וְלַעֲסֹק עוֹד בְּהִלְכוֹת הַקָּרְבָּנוֹת,
נְקָרֵב אֶת הַשְׁרָאַת הַשְּׁכִינָה וְיִהְיֶה טוֹב מִכָּל הַבְּחִינוֹת.
בֵּית הַמִּקְדָּשׁ יַעֲמֹד עַל תִּלּוֹ, וְלֹא נֹאמַר יוֹתֵר קִינוֹת,
הַכֹּהֲנִים יַקְרִיבוּ קָרְבָּנוֹת וְהַלְוִיִּם יְשׁוֹרְרוּ מַנְגִּינוֹת.
''הואיל ואתם מתעסקים בהם, מעלה אני עליכם כאילו אתם מקריבין אותן'' (ויקרא רבה צו ז ג)
[1] הקורבנות האחרים הם קודשים קלים ונשחטים בכל מקום בעזרה, ולאו דווקא בצפון.
(רמב''ם הלכות מעשה הקורבנות, פרק ה הלכה ד)