קשיא: אשר קידשנו על ארבע כוסות?

במסכת מגילה (יג, ב) מובא כי המן הרשע שמח כאשר הפור שעשה נפל בחודש אדר בו נפטר משה רבינו, הגמרא אומרת כי טעותו של המן היא כי משה רבינו לא רק נפטר באותו החודש אלא גם נולד בו. מדברי הגמרא משמע שיש אמת בטענתו של המן ואכן יום בו נפטר צדיק הוא יום רע, אך כיצד דברים אלו מסתדרים עם מנהג ישראל לערוך הילולא ביום פטירת צדיקים ובעיקר בהילולת רשב"י בל"ג בעומר?


מיתתו של משה רבינו ייחודית

המהר"ל (אור חדש) מפרש על הגמרא כי מיתתו של משה איננה כמיתת כל צדיק מכיוון שהוא מוגדר ככלל ישראל, או כלשונו- "צורת ישראל". ממילא, על אף שמיתת צדיקים מכפרת ואף נוהגים לערוך בה הילולא, מיתתו של משה רבינו הייתה עלולה להיחשב כמזל רע לישראל אילולא שמשה גם נולד באותו היום.

באותו האופן, הרבי מליובאוויטש (ליקוטי שיחות כרך כו) מפרש כי מיתתו של משה רבינו שונה באופן מהותי ממיתת שאר צדיקים. לדבריו, מכיוון שגם גופו של משה היה רוחני ומזוכך והוא ביטא בשלמות את דברי הקב"ה, היה פגם גם במוות הגשמי של משה בניגוד לשאר צדיקים שבמותם הם רק מתעלים ברוחניות כמו שחוגגים בהילולת הצדיקים.

יש שכתבו שעל אף שההילולא הינה מעלה לצדיק שבמיתתו הוא מתחבר יותר לרוחניות, אך מצידנו ישנו אובדן ביום מיתת הצדיק ואף יש מקום לצום ביום זה (שואל ומשיב, חמישאה סימן לט). באותו האופ, הפרי עץ חיים (שער כב פרק ז') הסביר כי הילולת רשב"י בל"ג בעומר היא משום שביום הסתלקו הוא גילה רזי תורה, ולשיטתו לא ניתן ללמוד ממנה לשאר הילולות. על פי דבריהם ניתן גם להבין את דברי הגמרא הקובעת כי המן שמח מכיוון שמותו של משה עלול היה להיות סימן רע לישראל אילולא שנולד גם באותו היום.

הגמרא (פסחים צט, ב) מביאה את תקנת חכמים לשתות 4 כוסות בליל הסדר וקובעת כי היא כה חשובה עד כי "אפילו עני שבישראל לא יאכל עד שיסב ולא יפחתו לו מארבעה כוסות של יין ואפילו מן התמחוי".


אמנם, למרות שאנו מברכים על מצוות אכילת מצה וכן על מצוות אכילת מרור, לא מוזכר בשום מקום הברכה על ארבע כוסות. אך מדוע שלא נברך על תקנת חכמים לשתות ארבע כוסות כשם שאנו מברכים על כל תקנת חז"ל כמו נטילת ידיים או הדלקת נרות חנוכה?

לכל השאלות והתשובות הקודמות