שאל את הרב

תחנון אחרי שקיעת החמה

undefined

הרב בניהו שרגא

כ"ה אב תשע"ו
שאלה
שלום רב. אם תפילת המנחה התחילה לפני השקיעה ונמשכה עד כ5 דק’ אחרי השקיעה האם יש לאמר תחנון? האם יש דעה בהלכה (גם אם לא פסקו כמותה) שניתן לאמר תחנון אחרי שקיעת החמה? בברכה
תשובה
שלום וברכה, יש גאונים המתירים ליפול אפיים בלילה. המקובלים החמירו בדבר וכמותם פסק השו''ע [קלא,ג] וכך המנהג. לגבי בין השמשות [בתוך 13 דקות וחצי אחר השקיעה] נחלקו הדעות- לדעת המשנה ברורה והרב עובדיה מותר לומר תחנון עד 13 דקות וחצי אחר השקיעה [משנ''ב קלא,יז ויחו''ד חלק ו סימן ז]. אמנם יש שחששו להקפדה של המקובלים [שנפילת אפיים בלילה נחשבת קרוב לקיצוץ בנטיעות] ולכן לא נופלים על פניהם אחר השקיעה [ספק לילה] משום הסכנה שבדבר. כך המנהג בירושלים [הליכות שלמה פ''יג אות ד הערה ו / תפילה כהלכתה פ''יח הערה סד]. נראה שיש לעשות כמנהג המקום. מקורות והרחבה שו"ת יחוה דעת חלק ו סימן ז שאלה: האם רשאים לומר י"ג מדות ונפילת אפים במנחה לאחר שקיעת החמה, שהוא זמן בין השמשות? תשובה: כתב רב שר שלום גאון בתשובה שהובאה בשלמותה בשו"ת מהר"ם מרוטנבורג (דפוס פראג, סימן תרג), וששאלתם מהו שיפול אדם על פניו בערבית ויבקש רחמים, הוו יודעים שבחול מותר ליפול על פניו אחר תפלת ערבית, ואפילו בצבור, וכן המנהג בבית רבינו שבבבל שנופלים על פניהם בערבית, חוץ מערב שבת וכו'. ע"ש. וכן הוא בסדר רב עמרם גאון חלק א' (דף קצג ע"ב), ובטור /או"ח/ (סימן רלז). ע"ש. והמנהיג (סימן פד) הביא דברי רב שר שלום, וסיים על זה, אך לא נהגו העם כן, אלא במנחה שהיא עת רצון, והיא חובה. ע"כ. ובספר האשכול (הלכות תפלת מנחה וערבית סוף סימן כו) כתב, והרוצה ליפול על פניו בערבית שפיר דמי לעשות כן, ומה שאין נוהגים כן, משום שתפלת ערבית עצמה רשות היא, לפיכך לא הטריחו חכמים ליפול על פניהם. וכן כתב רב שר שלום גאון וכו' (כנ"ל). ע"ש. וכן כתב בארחות חיים (דף כ' ע"ד). וכן כתב רבינו סעדיה גאון בסידורו (עמוד כח), שאין הכרח בנפילת אפים אחר תפלת הלילה, אלא שרבים מבני עמנו נוהגים כך כתוספת, ואין היזק בדבר. ע"ש. ובשבולי הלקט (סימן ל') הביא דברי רב שר שלום גאון, וסיים, וגאון אחר כתב שאין נפילת אפים בתפלת ערבית כלל, וכך מנהג פשוט בישראל. וכן הוא בספר התניא. וזו לשון הרמב"ם (בפרק ה' מהלכות תפלה הלכה טו): מנהג פשוט בכל ישראל שאין נפילת אפים בשבתות ובמועדים וכו', ולא בתפלת ערבית שבכל יום. ויש יחידים שנופלים על פניהם בערבית. ומשמע מדברי הגאונים והפוסקים הנ"ל, שאין שום איסור לומר נפילת אפים בלילה. ומוכח גם כן מדברי האשכול והארחות חיים הנ"ל, שאם נמשכה תפלת המנחה עד צאת הכוכבים, ראוי ונכון לומר נפילת אפים, כיון שתפלת מנחה חובה. אולם מרן הבית יוסף (סימן קלא) הביא בשם רבינו הגדול מהר"י אבוהב, שכתב בשם ספר צרורות (בשם הגדולים בערכו, כתב, שהוא ספר צרור החיים או צרור הכסף, לרבינו חיים בר דוד, תלמיד הרשב"א. וכן הוא באמת בספר צרור החיים עמוד י"ח, בד"ה בלילה) שאין נפילת אפים בלילה, שכן מקובל לחכמים, כי נפילת אפים רמז למדת הלילה, ואין נופלים על פניהם, וקרוב הדבר לקצץ בנטיעות. ובלילי אשמורות נוהגים ליפול על פניהם שהוא קרוב ליום. וכן כתב מהר"ם מריקאנטי בפרשת קרח. ע"כ. וכן כתב הבית חדש (סוף סימן רלז), שכן המנהג, ויש טעם נכון לזה על פי הקבלה. וכן פסק מרן בשלחן ערוך /או"ח/ (סימן קלא סעיף ג'): אין נפילת אפים בלילה, ובלילי אשמורות נוהגים ליפול על פניהם מפני שהוא קרוב ליום. (וראה בשלמי צבור דף קנא ע"א). נמצא שהדבר שנוי במחלוקת בין הגאונים והמקובלים. ומרן ז"ל לא הביא כלל דעת הגאונים והפוסקים שסוברים שאין להקפיד על כך, ופסק להחמיר כדברי המקובלים. ולפי זה נראה שאם נמשכה תפלת המנחה עד הלילה, אין נופלים על פניהם בלילה. וכן כתב המגן אברהם (בסק"ט). וכן פשט המנהג. ... ולכן שב ולא תעשה עדיף. ומכל מקום נראה שבבין השמשות שהוא ספק יום ספק לילה, רשאים לומר נפילת אפים, ומה גם דהוי ספק ספיקא, שמא הלכה כדברי הגאונים והפוסקים הסוברים שרשאים לומר נפילת אפים גם בלילה, ואם תמצא לומר שהלכה כמקובלים שמחמירים, שמא בבין השמשות שפיר דמי, כיון שהוא ספק יום. ... המורם בכל האמור, שרשאים לומר וידוי וי"ג מדות ונפילת אפים בכל משך זמן בין השמשות, שהוא שלש עשרה דקות וחצי לאחר שקיעת החמה, ואין להחמיר בזה כלל'. חיים טובים לך ולכל ישראל
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il