שאל את הרב

  • תורה, מחשבה ומוסר
  • תורה ופרנסה

פרנסה ללא מאמץ?

undefined

הרב יעקב כהן

ל תשרי תשע"ז
שאלה
שלו’ כבוד הרב, ידוע מה שהגמרא אומרת ש"כל מזונותיו של אדם קצובין לו מר"ה עד ר"ה". אני מאמין באמונה שלמה שה’ הוא מי שמשגיח בכל העולם, והוא ית’ מי שמפרנס ומכלכל לכל, כמש"כ "עיני כל אליך ישברו ואתה נותן להם את אכלם בעתו, פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון". אמנם יש לי שאלה, השייכת להבנת חובת הביטחון. יש ענין של השתדלות, ככה הטבע עובד. האם יש אפשרות במצב שמישהו לא עושה השתדלות המאפשרת לו בדרך רגיל לקבל מה שה’ קבע לו, כגון שקבע לו שיקבל 200,000,00₪ בשנה ההיא, והוא אברך כולל שמקבל רק 1,800₪ לחודש (סה"כ בערך 21,000₪ לשנה, כולל מתנות לחגים וקמחא דפסחא), שלא יגיע לו מה שקבעו כיון שלא השתדל ברגילות הטבע כראוי? או אפילו בלי להשתדל מספיק, הוא יקבל מה שה’ קבע לו? א"כ, למה בכלל צריך השתדלות, כיון שסוף סוף יגיע לו, וריבוי השתדלות לו יוסיף ממה שקבעו לו מאומה?! או אולי זה שונה גבי מי שבאמת מתמסר ללמוד תורה? (ביתר שאת, האם זה שכל מזונותיו וכו’ הוי דווקא על ידו, או שיגיע לו באיזה צד שיהיה, כגון ע"י משפחתו או אשתו וכו’? א"כ מה "הדין" כשאשתו רק מקבלת 6,000₪, ונשים עם רמת ההשכלה שלה אף פעם מגיעות לשכר למעלה מ8,000₪, וגם המשפחות שלו ושלה הם בינוניות, בלי אפשרות לעזור הרבה בהוצאות שלהם?) אם באמת הוא יקבל פחות ממה שקבעו לו מן השמים, האם אפילו הכי יותר טוב להיות אברך כולל ולחיות בדוחק, להצטרך לצדקה (האג"מ והרב עובדיה פסקו שאפשר לאברך להתפרנס מצדקה)? הרי אם מתחזקים בלימוִד התורה, בהכרת מעלותה, אם מקבלים מושגים של רוחניות, של נצחיות, אז אפשר להגיע לדרגה כזו שאינו מעוניין להבלי עולם הזה, או שאף אם היה מעדיף גם לחיות יותר ברווח, מחליט לבחור בחיים נצחיים וקדושים, כיון שאי אפשר לו לשלב שניהם (בלי הפסד באחד מהם), כפי שאמרנו. (הרי האדם נולד לעבוד את השם, ולהתקרב אליו בכל כוחותיו, ולדבק את עצמו בקדושה, ולהתענג עליו, ע"י חיים במושגים של קדושה ונצחיות. ולא להתענג מעולם הזה. הוא פשוט צריך פרנסה כדי לחיות, לתת חיות לגופו כדי שיהיה לו אפשרות לעבוד את השם.) או אולי לא צריך להתאמץ להגיע לדרגה הזאת, ויותר טוב, או מספיק טוב, שיחיה בנחת, בלי להצטרך לצדקה, שמפרנס את עצמו בכבוד, וכפי שראיתי ברב ברל ויין (בשיעור שהאתר שלח בב’ אלול, באנגלית) שכתב הרבה נגד זה שחיים עם מנטליות של פירנוס ע"י אחרים, הטלת מס הפרנסה על האשה, על המשפחה שלה (ויצטרכו להכנס לחובות, או למשכן ביתיהם), ושזה מביא להרבה בעיות חברתיות ומוסריות? וכמו שכותב הרב שמעון שוואב זצ"ל, שבדורינו לעשות אוניברסיטה זה הכרחיות... אשמח בבירור וביאור הענין באופן רציני ואידיאלי. תודה רבה!
תשובה
אפתח בהתנצלות – ביקשת לברר את העניין באופן רציני, אך אין בידי לעשות זאת במסגרת מדור השו"ת. בירור רציני דורש כתיבת ספר, שדורשת מספר רב של שעות, ולא כתיבת תשובה קצרה... אמנם, יש לי בשורה טובה והיא שאכן נכתבו כמה ספרים המבררים את העניין, ואמליץ לך ללמוד את שער הביטחון לרבי אברהם בן הרמב"ם, בספרו 'המספיק לעובדי ה' '. רבי אברהם מבאר באריכות שכדי לזכות בברכת ה' יש להתאמץ, ודבר זה נכון גם לגבי אנשים המתמסרים לתורה כולל הנביאים והתנאים. אעתיק כמה משפטים מדבריו: "ואין כוונת הפסוקים המעוררים על הביטחון... כי מפני בטחונו רשאי שומר הדת לישב בחיבוק ידים ללא מאמץ להשגת פרנסתו ולחכות, שמזונותיו יבואו לו מן השמים כאותו מן, או ממקום לא נודע, כדרך שארע לקצת נביאים וצדיקים בזמנים ידועים ובנסיבות מיוחדות; כי זוהי מדרגה, שלא כל אחד יכול להשיגה, ואפילו גדולי התנאים עמדו בפרך לפרנסתם... וגם הנביאים עמלו למחייתם: נוח עסק בזריעה, אברהם עסק ברעיית צאן..." כדברים אלו כתבו ראשונים רבים נוספים, ראה לדוגמא בספר העיקרים מאמר ד סוף פרק ו "ויתבאר מכל זה שהחריצות טוב בכל דבר ובעבור זה היה שלמה משבח החריצות ואומר ויד חרוצים תעשיר, ומגנה העצלה להעיר האדם שישתדל להשיג מבוקשו בכל מאמצי כחו, וכן אמרו רבותינו ז"ל למען יברכך ה' אלהיך, יכול יושב ובטל, תלמוד לומר בכל מעשה ידך אשר תעשה, הנה בארו שברכת השם יתברך תגיע ותבא עם ההשתדלות, וכן אמר המשורר אם ה' לא ישמר עיר שוא שקד שומר, אבל אם ה' ישמור עיר יפה שקד שומר, שעם השמירה וההשתדלות האנושי יגיע העזר האלהי ולא בזולתו, ובעבור זה ראוי שישתדל האדם בחזקת היד בכל הדברים שאפשר שיושגו בהשתדלות האדם, אחר שנדע שההשתדלות מועיל בכל דבר ובכל הפעולות על דרך שבארנו". וכ"כ בחובות הלבבות פ"ד, ועוד. לשאלה השניה – האם טוב שאברך יתפרנס מהצדקה, אף ביחס לכך אעתיק מהמשך דברי רבי אברהם: "...ואמר עוד "עובד אדמתו ישבע לחם ומרדף ריקים ישבע ריש", וב"עובד אדמתו" הכוונה למי שעוסק למחייתו בחרישה ובזריעה וכדומה; וב"מרדף ריקים" לרודף אחר אלה שדעותיהם ריקניות ומדמים בנפשם, כי אף שאינם כדאיים שיעשה להם נס, ראוי בטחונם לשבח בצירוף אל בטלתם; אך זהו חסרון דעת, המביא לידי עניות גדולה, כמו שנאמר "ישבע ריש"; שאם יחשוב כל אדם, כי ראוי הוא לחסד אלוה כאליהו ואלישע, יהיה ללעג ולקלס. ועל כגון דא נאמר "דור טהור בעינין ומצואתו לא רוחץ"; והם חוטאים בחילול השם, כי הרשעים רואים את שפל מצבם, שהם נזקקים לנדבות ונאחזים, אפוא, במשנה תוקף בהבלי העולם הזה ומשקיעים בהם את כל מעיניהם ואינם נותנים דעתם על שום עניין אחר". זאת ועוד, ממקורות רבים בדברי חז"ל ניתן ללמוד שיש להבחין בין פרנסה לבין מלאכה. כפי שכתבת, הצורך של האדם לטרוח כדי להתקיים הינו בבחינת אילוץ וגזירה שנגזרה בעקבות חטא אדם הראשון; אולם המלאכה כשלעצמה הינה דבר חיובי ומבורך וחלק מרצון ה' אעתיק לדוגמא את הכתוב במסכת אבות דרבי נתן (פרק י"א) "יהא אדם אוהב את המלאכה, כשם שהתורה ניתנה ברית כך המלאכה ניתנה בברית שנאמר ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך", וראה גם בדברי רבינו בחיי בן יוסף בחובות הלבבות "וכאשר מחשבותיו וגופו עסוקים באחד מאמצעי הפרנסה תהיה כוונתו לקיים מצוות הבורא שציוה לאדם לעסוק באמצעים גשמיים לשם עיבוד האדמה וזריעתה כמו שכתוב "ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה"... אלא הוא עוסק בהם מתוך כוונה לעבוד בזה את הבורא אשר ציוה לעסוק בישובו ובתיקונו של העולם". היה מקום להאריך עוד בכל העניינים הללו, אבל כאמור אין זו המסגרת המתאימה. אם תרצה, אוכל לשלוח לך חוברת ובה אספתי מקורות רבים על מידת הביטחון. בהצלחה רבה בכל חייך!
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il