שאל את הרב

  • תורה, מחשבה ומוסר
  • שאלות פרטיות בסוגיות שונות

מחלוקות בדעת הרב

undefined

הרב חיים שרייבר

כ"ח טבת תשע"ז
שאלה
בס"ד לכבוד כב’ הרב שלום. היום בשיעור שמעתי את קושיית הגמרא "קשיא דר’ ישמעאל אדר’ ישמעאל" והתשובה היא "תרי תנאי אליבא דר’ ישמעאל" שאלתי את מגיד השיעור איך זה יכול להיות והוא ענה ששני תלמידי ר’ ישמעאל כל אחד משניהם זוכר את דבריו אחרת ברור לי שמחלוקת בין בית הלל ובית שמאי אכן אלו ואלו דברי אלקים חיים כי זה שתי הבנות שונוות של אותו נושא, אבל איך אפשר לומר שתי זכרונות סותרים מאותו הרב, בהכרח שאחד מהם לא נכון ומה שייך לקיים את מצוות לימוד תורה בלימוד הדעה המשובשת
תשובה
שלום יש בזה שני הסברים: א. שני החכמים דוברים אמת שיתכן שמתחילה שניהם שמעו מרבם את אותה הלכה ולא נחלקו בזה שכך וכך אמר רבם, אלא שפעמים מצוי שרבם חזר בו מאותה ההלכה, וחכם אחד שמע שהרב חזר בו מאותה ההלכה, ואילו החכם השני לא שמע שהרב חזר בו מאותה ההלכה ונשאר אותו חכם בידיעה כמו שלמד מרבו בתחילה, ומשנה לא זזה ממקומה. (הליכות עולם (לרבי ישועה ב"ר יוסף הלוי) שער ב' אות ל"ה). ב. ההסבר הפשוט שאחד מהם טעה בשמועתו שסבור כשקבל כן מרבו. (כך עולה מדברי רש"י כתובות דף נז/א ד"ה הא קמ"ל). בספר יד מלאכי (כללי התלמוד כלל תרסג) מעלה את התמיהה על פרוש רש"י "איך היתה כזאת שחסידים הראשונים המופלגים בחכמה יאמר עליהם שהיו נעדרים מן האמת וחשידי לשקר" כיצד יתכן לומר שתנאים או אמוראים יאמרו דברים שאינם נכונים בשם רבם?! ומבאר שחס וחלילה לומר ששקרו אלא "מחמת תגבורת תשוקתם להשמיע הלכות חדשות בבית המדרש כי היכי דליאמרי על שמייהו לא דקדקו היטב בשמועתם ומדמו מילתא למילתא כסבורין שקבלוה כן ונמצא דמשקרי שלא בכוונה...ואחר החקירה מצאתי קרוב לדברי אלה להנמוקי יוסף (יבמות דף כה/א מדפי הרי"ף)... שכתב בשם הריטב"א וז"ל...דחס וחלילה לא חיישינן לתלמיד חכם שישקר אלא חיישינן שמתוך שנושא ונותן בהלכה כדי לקיים דבריו אומר בדדמי כסבור שקבל כן מרבו וכי איתא לרבו קיים וודאי דייק שפיר ולא אמר אפילו בדדמי". א"כ להט הלימוד והרצון לברר את ההלכה לאמיתה אומר החכם ששמע מפי רבו כיון שדימה בסברא את הדין הנידון לדברי הרב וסבור שזו היא דעת רבו גם בענין זה. באופן מעט שונה ניתן להסביר שאין כונת רש"י שאמורא אחד ח"ו משקר אלא מכיון שאותו חכם שנחלקו בדבריו אמר רק דבר אחד, א"כ לתוכן דבריו יש אמת אחת, והפשט האחר הוא שקר. וזה מה שמתכוון רש"י שבעצם הדברים שנאמרו אי אפשר לומר שרבם אמר שני דינים, אם כן אחד מהם אינו מפי הרב. אלא שכל אחד מהחכמים הבין שזוהי האמת וזוהי דעת רבם, ואכן אלו ואלו דברי אלוקים חיים, ושניהם דברי אמת, אלא שבעצם השמועה ששמעו מרבם יתכן שטעה אחד מהם יום טוב
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il