כבוד הרב. יש לי מספר שאלות: ראשית, יש את אימרת חז"ל, "אין אדם חוטא אלא אם נכנסה בו רוח שטות"- מה היה המצב של האדם לפני שחטא שגרם לו לחטוא? ואם זה בא בעיקבות רוח שטות, כיצד ניתן לתת עונש לאדם שוטה, הרי הוא פטור מן המצוות. שנית, גדול המחטיאו יותר מן ההורגו- הרי כשאדם רוצח מישהו, הוא מונע ממנו את כל חיי העולם הזה, שכאן אנחנו פועלים למען העולם הבא. כלומר, הרוצח מונע מהאדם את האפשרות של חזרה בתשובה ושל קיום מצוות. שלישית, למדתי במוסדות חרדים מהגן. הייתה לי התלבטות מאוד גדולה האם לעשות ש"ל או לא. רציתי לדעת מה עומד מאחורי הרבנים החרדים שטוענים שש"ל זה איסור חמור כל כך. כששוחחתי כל כך עם אחת ממורותי, היא אמרה לי שבת היא ברשות אביה ולאחר מכן ברשות בעלה. ובזמן של השירות, היא נמצאת ברשות המדינה. אשמח שתסביר לי את העניין הזה. וגם, באופן כללי מה דעת הרב לגבי שירות. תודה רבה! יישר כוח על האתר הנפלא!!!

א. רוח השטות הייתה מחטא אדם הראשון, אז היא הופיעה בדמותו של הנחש בפיתויו. ולשאלה איך נענשים – אין כוונת חז"ל לומר שלאדם אין שום אחריות, מפני שיכל לעמוד מול רוח השטות. אומנם יש רוח שמפתה אותו ומבקשת להפיל אותו אבל היא לא נוטלת מממנו את הבחירה. יש כאן צד לקולא אבל אין כאן נטילת אחריות. ב. לפי זה יוצא שגם ההורג הוא המחטיא, ואין הכי נמי. לכן הצד שיש בהורג שהוא גם מחטיא, שהוא מונע את המשך המצוות יש בו גם מימד של מחטיא. חז"ל לא דיברו על העולם המעשי וסיבוכיו אלא בעיקר על העולם העקרוני. ובעולם העקרוני כשמעמידים רק הריגה מול חטא, מצאנו חומרא מצד זה בחטא יותר מאשר בהריגה. ג. כמו שאמרת, הם טוענים שגם בשירות לאומי יש בו סמכות שהיא לא הוריה ובעלה והם רואים בזה דבר חמור, ואם את עדיין שייכת למגזר החרדי חובתך ללכת אחרי רבותייך. רבותינו סבורים שכיוון ששירות לאומי לא מחייב המשך אלא ברגע שהבחורה רוצה היא יכולה לצאת, בשונה מהשירות הצבאי, לכן זה לא נקרא רשות ואין איסור בדבר אלא אדרבה יש בזה מעלה לתרום לחברה ולמדינה, ולכן אם כבר עברת מעולם לעולם ואת עכשיו שייכת לרבנים שכך פוסקים אז יש מקום לעשות כדבריהם. אבל אם לא, את צריכה ללכת בדרך רבותייך.