שאל את הרב

  • שבת ומועדים
  • ספר דברים

שאלות מפרשת כי תצא

undefined

הרב רפאל וסרטיל

ה ניסן תשע"ח
שאלה
1) בעל שחושד באישתו ומבזה אותה לעיניי כל ,הורים דינים ,וכל העיר אם לא ימצא בטענות שלו אמת "לא יוכל לשלחה כל ימיו " 1) מסכנה שהיא צריכה להמשיך לחיות עם אדם כזה 2)מדוע אין לה את האופציה להשתחרר מהבעל הזה ? 2) איך בדיוק מוכיחים שכשבעל אותה בפעם הראשונה היה בתולים לאשה או לא ? 3) איך סוקלים את הנערה בפתח ביתה (פסוק כא כב ) הרי סקילה זה בבית מיוחד בין 2 קומות המשנה במסכת סנהדרין 4) מדוע עמון ומואב שלא קידמו לא יכולים להכנס לעם ישראל ואדום שיצא בחרב נכנס כן לעם היהודי 5)למה המיצרים נחשב שעשה הכנסת אורחים ולא שיענה אותנו 210 שנה זה נשמע כמו ראש בקיר שהמצרי דפק אותנו והרג ועינה ואנחנו זוכרים למעשה את האכסניה שנתן 6)פרק כג פסוק א רשי מסביר מדוע התורה מזהירה שוב על אשת האב כדי לעבור ב2 לאווים . מדוע דווקא האיסור הזה מקבל 2 לאווין? 7)עמון לא שכר את בילעם לקלל את ישראל אז איך הוא נכנס באותה מישוואה עם מואב ?ורשי כותב על המילה "על הדבר " שנתן עצה להחטיא אתכם -לא מופיע שעמון קשור לסיפור שהחטיא עם בנותיו את עם ישראל אז מדוע לא נכנס לעם היהודי כמו מואבי ?
תשובה
לשואל שלום, שאלות רבות וחשובות שאלת. אשתדל להשיב לפי סדרן: א. החובה היא מצד הבעל, אך אם האישה לא מעוניינת בו, יכול לגרשה. ב. ראה יבמות ס ע"ב; כתובות י ע"ב. ויש מהפוסקים שכתבו, שבימינו אין אנו בקיאים, ולכן יש לסמוך על בדיקת רופא, ודעות שונות בדבר (ראה באריכות באוצר הפוסקים סימן סח סקי"ב). ג. אכן מבאר ר' יוסף בכור שור שם, ש"אל פתח בית אביה", הכוונה לפתח העיר שאביה גר בה. ד. בנות לוט העמידו שני בנים - עמון ומואב. שתי אומות אלו אשר לידתם בטומאה נוראה הרעו לישראל שוב ושוב לאורך הדורות. על משמעות השם 'מואב' כותב רש"י : "מואב - זו שלא היתה צנועה פירשה שמאביה הוא". דרכו של עולם היא שאדם חולה שוכב בביתו ומחכה שיוטב מצבו, הוא לא הולך בחוצות העיר ומספר לכל עובר ושב על מחלתו. לא כך מידתו של מואב, העם המואבי מנפנף בדגל של פריצות. אמו של מואב מעזה פנים וקובעת בשמו של בנה את פרסום המעשה, שכולם ידעו שהוא נולד מלוט אביה באיסור. מלבד זאת, העם המואבי נגוע בכפיות טובה. למרות מסירותו של אברהם אבינו להצלת לוט אביהם, בזמן שיצאו ישראל ממצרים והיו יגעים ועייפים לא קדמו המואבים את פניהם בלחם ובמים, והעיקר ביקשו להסית אותם לדבר עבירה. וכתב רש"י: "הא למדת, שהמחטיא לאדם קשה לו מן ההורגו". ה. אנו זוכרים היטב את רשעותם הגדולה של המצרים ואכזריותם הנוראה, ולכן אסורה לנו הדירה בארצם לבל נלמד חלילה ממעשיהם הרעים. ויחד עם זאת אנו זוכרים את חלק הטוב, המועט ביותר באופן יחסי, שגמלו אתנו. כמובן איננו זוכרים להם רק את האכסניה שנתנו. ו. הרא"ם מבאר שאין כוונת רש"י לשני לאוים זהים, אלא הכוונה שעובר על איסור זה בין כשאביו חי ובין לאחר מותו. ז. שניהם לא קידמונו בלחם ומים. לא זו בלבד שלא זכרו ברית אבות והתנכרו אלינו, אלא שהיתה עינם צרה בנו על שיצאנו לחירות, ומנעו עזרתם ממנו וקיוו שלא נוכל להתקיים במדבר ונמצא שם את מותנו. בברכה נאמנה
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il