מדוע (עפ"י הגמרא בפסחים יא ע"ב והסברה לשיטת בעל ’מלוא הרועים’ שם) מותר לקרד ולקרצף את הבהמה ביו"ט דווקא? למה בשבת אסור?

שלום מלא הרועים מקשה על דברי הגמרא מודע לא הסבירה שרבי יהודה לא גוזר קרצוף אטו קירוד משום חומרא דיום טוב כמו שהסבירה בע"א שבשבת רבי יהודה לא גוזר ולא אוסר להסתפק מן השמן שבנר משום חומרא דשבת? ומתרץ המלא רועים בתירוצו השני ששבת חמורה יותר לאנשים (אולי מפני שעונשה הוא סקילה אולי מפני שלא הותר בה מלאכת אוכל נפש) ולכן משום בשבת אנו נזהרים יותר אבל ביום טוב היה מקום לגזור כיון שהוא נראה בעיני האנשים כקל יותר. ועל כן מקשה הגמרא לדעת רבי יהודה מדוע לא גזר קירצוף אטו קירוד. למעשה רבי יהודה התיר ביום טוב רק קרצוף כיון שעושים אותו עם מסרק ששיניו גסות ואין חשש לעשיית חבורה, אך קירוד אסור ביום טוב מפני החשש לעשיית חבורה, והסביר הנצי"ב (בספרו מרומי שדה ד"ה ומ"ש) שזהו מצב של פסיק רישיה דלא ניחא ליה שלפי רבי יהודה חייב חטאת כדין דבר שלא מתכוון. התוספות יום טוב (ביצה פרק ב' משנה ח') מדייק מלשון המשנה שאסרה רק קירוד ביום טוב [ואילו בהלכות האחרות שהובאו במשנה זו (שמקורה במסכת ביצה העוסקת בדיני יום טוב) לא הוזכר שנוהגות ביום טוב] שאין אדם מצווה על שביתת בהמתו ביו"ט ובטעם הדבר הביא את דברי הב"י (סי' תצ"ה) משום דלא הוי בכלל לא תעשה כל מלאכה דגבי יום טוב. אלא הארבעים מלאכות ותולדותיהן. ושביתת בהמה אינו מהם. אלא לאו בפני עצמה למען ינוח שורך וגו' ולכן לא נאסר ביום טוב. כמובן, כפי שאנו יודעים בשבת מצווה האדם על שביתת בהמתו וממילא כל פעולה אסורה בין קירוד ובין קירצוף. יום טוב