(פרטים שונו מפני צנעת הפרט) אני גרושה מזה כשנתיים עם ילד בן חמש. אני והגרוש גרים באותה עיר ובממוצע פעם בחודש אוכלים יחד ארוחת שבת בבית שלו או שלי. מעבר לכך ודיבורים סביב הילד אין שום מגע בינינו כמובן. האם יש בעייתיות בכך ? האם שבא לביתי לשחק עם הילד לפעמים או להביא לי בגדים זה גם בעיה ? מה הפתרון, דלת פתוחה או מה ?

לשואלת, שלום וברכה! לאחר גירושין חשוב לשמור על יחס מכבד וערוץ תקשורת יעיל עם הצד השני, לטובתכם ולטובת הילד. מצד שני, חכמינו הקפידו על סייגים בקשר בין גרוש וגרושתו על מנת שלא תיווצר שום קירבה אסורה ביניהם, מחשש לתקלה וגם מחשש ללזות שפתיים. לכן, אפילו אם האיש אינו כהן ואפילו אם טרם נישאת, ותיאורטית מעמדכם זהה לזה של כל פנוי ופנויה, יש לצמצם את המגע למינימום החיוני לקשר עם הילדים. בוודאי אין לאכול סעודה משותפת, גם בנוכחות הילד וכשהדלת פתוחה. חכמינו אסרו על הגרושים לגור בשכנות זה לזו (אלא אם כן צריך לעבור ברחוב כדי להגיע מבית אחד לשני). אף אסרו כל משא ומתן ישיר בין בני זוג שהתגרשו, ואפילו לגבי דיונים בבית הדין קבעו שיש לעשותם באמצעות מתווך ולא בשיחה ישירה פנים אל פנים, למרות שהדבר נעשה בנוכחות הדיינים (שו"ע אבן העזר סימן קיט סעיף ח וט"ז ס"ק יט). ממילא, קל וחומר שאין לסעוד ביחד, אפילו בצורה שבין פנוי ופנויה אין בה איסור ייחוד. שיחות ביחס לילד עדיף שיהיו בטלפון, ורק בלית ברירה ניתן לנהל אותן פנים אל פנים, וכשהדלת פתוחה (שו"ת תשובות והנהגות ח"א סי' תשפד). לגבי הגעה לביתך לשחק עם הילד, יש מתירים זאת אם הדלת פתוחה וכאשר אינו משוחח אתך מעבר למילות נימוסין מתבקשות, ויש מחמירים. לענ"ד מסתבר להקל בזה רק אם אין לילד ולאביו מקום חלופי נעים למפגשים אלו. בנוסף, אם יש באפשרותך להיעדר מהבית בזמן זה הרי זה רצוי. העברת בגדים לילד, עדיף שתיעשה באמצעות מתווך או בסידור טכני כלשהו שלא מצריך שיחה פנים אל פנים. [מאחר שהדברים מתפרסמים ברבים וחורגים מהמקרה הפרטי, אוסיף הערה במאמר מוסגר: הסייגים הנ"ל נכונים גם לגבי גרושים שמהרהרים באפשרות של חידוש הנישואין ביניהם. אמנם יש לכך ערך רב, בפרט כאשר יש ילדים ששיקום הבית הוא הצלה עבורם, ובכל זאת בטרם חופה וקידושין יש להקפיד על זהירות יתירה. מעבר לכך, מומלץ ללוות את חזרתכם זה לזו בייעוץ מקצועי, על מנת שלא לחזור על טעויות העבר.] הרחבה לגבי הגעת הגרוש לבית הגרושה לשם משחק עם הילד: הרמ"א (קיט, ח) פסק: "מותר ליכנס לביתה אף על פי שנישאת, הואיל ואינו דר שם ואינו נושא ונותן עמה (כך משמע בתרומת הדשן סי' רמג). ויש חולקין (ב"י)". הדעה הסתמית להקל, וכן פסקו החלקת מחוקק סק"ד, שבות יעקב ח"א סי' צו, חכמת אדם (שער בית הנשים, כלל קכג, כא), שו"ת שואל ונשאל ח"א אה"ע סי' לו, ועוד. הט"ז (סקי"ט) הכריע לאסור כבית יוסף. הוא מוכיח זאת מהגמרא בבבא בתרא צט ע"ב שמזכירה אפשרות לחשד גם בכניסה לחצר לשם שאיבת מים מהבור. אולם שם נאמר שמטעם זה בעל החצר רשאי לנעול את הבור כדי למנוע קשר בין הקונה לבין אשתו, ולא נאמר שחובה למנוע כל קשר אפשרי כזה. יש להוסיף שלשיטת רש"י והריטב"א ועוד ראשונים בכתובות כז ע"ב-כח ע"א כל הסייגים שהוזכרו בגמרא בין גרושים נאמרו רק לכהן שגירש, או לישראל שגירש והגרושה כבר נישאה לאחר, מה שאין כן בעודנה פנויה ומותרת לחזור אליו. בערוך השולחן (שם, סעיף לא) כתב שההיתר לדעת המקילים הוא באקראי. "אין עליו איסור שלא יכנס באקראי לבית שנמצאת שם גרושתו, ומותר ליכנס לביתה באקראי אף על פי שנשאת, הואיל שאינו דר שם ואינו נושא ונותן עמה...". ניתן להבין מדבריו שאם מדובר בתכנית קבועה של הגרוש לבלות מדי פעם עם הילד בבית הגרושה הדבר אסור לכל הדעות. אולם במקור הדברים לשיטה המקילה (שו"ת תרומת הדשן סי' רמג) מדובר על מציאות שבה "הרבה פעמים כשיש להם עסק ביחד נכנס ראובן לבית שמעון ושהה שם שעה אחת או שתים כפי רצונו", ואת זה התיר. גם ראיית התרומת הדשן מפסחים קי ע"ב היא לגבי מצב תדיר: "כי הא דההוא גברא דגרשה לדביתהו, אזלה אינסבה לחנואה. כל יומא הוה אזיל ושתי חמרא...". נראה, אפוא, שגם הערוך השלחן מתכוון ב"אקראי" בניגוד למגורי קבע בשכנות, כלשון תרומת הדשן שם: "ומה שרגיל ראובן ליכנס לביתו של שמעון בשביל עסקיו ושהה שם ב' או ג' שעות, נראה דאין קפידא, דלא אשכחן שאסרו חכמים אלא בדירה של קביעות או שהן מתעסקים ביחד האיש וגרושתו שדנין זה עם זה או באיזה עסק". לאור כל האמור, ניתן להקל בכניסה לבית הגרושה כשיש צורך מיוחד, תוך הקפדה על דיני יחוד וצמצום התקשורת בין הגרושים למינימום הנצרך.