שאלות בעניין התכלת

שלום כבוד הרב. ב"ה אני זוכה ללמוד את נושא התכלת בציצית. אם אוכל לשאול את הרב כמה מהשאלות שעולות לי לקראת סוף הלימוד בזמן האחרון: כהקדמה, אני עדיין לא שם תכלת בציצית. 1. מכיוון שאני אשכנזי, כלומר שעלי להוציא את הציצית, אם אשים פתיל תכלת- האם יש היתר להכניס את הפתילות למכנס מחשש (קשה לי לדייק ברגש הנכון, אך הוא קרוב) לגאווה על פני החברים ויוהרא מרבותיי? ואם הרב יכול גם לכתוב על הכנסת הפתילות באופן כללי. 2. מהו ההבדל העקרוני לפי שיטת הרמב"ם בין 13 ל-7 חוליות? 3. אני בייניש ומתגייס בעוד כ-שלושה שבועות לקרבי. האם על כל ציצית שיהיה לי במהלך האימונים אצטרך לשים פתיל תכלת? (מפחד שיהרסו בקלות) והאם אפשר להסתובב עם פתילות לבנות וכשאגיע לבית אחליף את הבגד עם הפתילות הלבנות לבגד עם הפתילות מהתכלת או שהתכלת מעכב את הלבן אם אני חושב שזוהי התכלת האמיתית? אני מתנצל על האורך של השאלות. הרבה הצלחה לרב בכל מעשיו. תודה רבה לרב על הזמן ועל כל העבודה שהרב עושה.

שלום וברכה! 1. באופן כללי, הסברה הפשוטה היא שיש להוציא את הציציות לחוץ, שהרי מטרתה של הציצית היא "וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה'...". כך מופיע בשולחן ערוך (ח', יא), וכך כותבים הפוסקים האשכנזים (עיין למשל מגן אברהם ח', יג; משנה ברורה שם, כ"ה-כ"ו). בין הפוסקים הספרדים יש רבים שכתבו להכניס את הציציות, על פי הסוד, אם כי גם בין הספרדים אין זה מוסכם לגמרי (עיין ילקוט יוסף ח', מב, ובהערה שם). אולם ודאי שדבר זה אינו מעכב את קיום המצוה, ואם יש לאדם סיבה משמעותית להכניס את הציציות פנימה, הדבר מותר (עיין מגן אברהם ומשנה ברורה שם; ויש להעיר, שמה שכתב במשנה ברורה שלא להכניס את הציציות לתוך המכנסים משום ביזיון המצוה, נראה שהמדובר הוא במציאות שבעבר, שלא היו לבושים בבגד תחתון מתחת למכנסים). ממילא, גם תחושה כפי שאתה מרגיש, שעלולה להיות בכך יוהרא כלפי הסביבה, יכולה להצדיק את הכנסת הציציות לתוך הבגדים. אף שכמובן עדיף היה להוציא את פתילי הציצית כפי עיקר הדין. 2. בגמרא (מנחות ל"ט א) מופיע ששבע חוליות מסמלות את שבעת הרקיעים, ושלוש עשרה מסמלות את הרקיעים עם הרווחים שביניהם. עניין זה מתקשר לכך שהתכלת מזכירה את הרקיע והעולמות העליונים (מנחות מ"ג ב). הרמב"ם (הלכות ציצית א', ח) כותב: "כמה חוליות הוא עושה בכל כנף, לא פחות משבע ולא יותר משלש עשרה, וזו היא מצוה מן המובחר, ואם לא כרך עליה אלא חוליא אחת כשרה...". יש שהבינו מלשון זו שהמצוה מן המובחר היא לעשות דוקא שלוש עשרה חוליות (עיין פירוש קרית מלך שם). אך בשו"ת הרמב"ם (סימן קל"ח) מופיע שבפועל הוא נהג לעשות בציציתו שבע חוליות. נראה אם כן, שלדעת הרמב"ם אין כל הבדל אם אדם יכרוך שבע חוליות או שלוש עשרה; כוונתו במשנה תורה היא שמצוה מן המובחר לעשות כפי מספרים אלה, שבע עד שלוש עשרה חוליות, אך גם אם עשה חוליה אחת בלבד הרי זה כשר. ואם כן, אין לדעת הרמב"ם הבדל עקרוני בין שבע לשלוש עשרה, ובשתיהן מקיימים מצוה מן המובחר. 3. להלכה נפסק שהתכלת אינו מעכב את הלבן. אולם על פי ההבנה הפשוטה ועל פי מקורות רבים, אין הכוונה שאפשר להסתפק בציצית של לבן ללא תכלת. "התכלת אינו מעכב את הלבן" משמעו שאם אין לאדם אפשרות להטיל תכלת, עדיין יש קיום מצוה בציצית של לבן. וכך נהגו בפועל בזמן שלא היתה תכלת, להטיל ציצית של לבן ולברך עליה. זאת בניגוד למצוות שחלקיהן מעכבים זה את זה, שבהן אם חסר חלק אחד אין מצוה כלשהי בקיום שאר החלקים (כגון בארבעת המינים – אם חסר לאדם מין אחד, אין מצוה בנטילת שאר המינים, ואי אפשר לברך על נטילתם). אך כאשר יש לאדם אפשרות לקיים גם את התכלת, אין הוא יכול להסתפק בציצית של לבן בלבד. על פי זה, אם אכן זכינו בזמננו לחידוש התכלת, עלינו להקפיד שבכל ציצית תהיה גם תכלת. מי שנמצא במצב כמו שלך, שחושש שהציציות ייקרעו, לענ"ד יקיים את המצוה בלבישת ציצית בשעת התפילה בלבד (עיין שולחן ערוך כ"ד, א). (להרחבה בעניין זה עיין מאמרי "התכלת וחידושה", https://www.yeshiva.org.il/midrash/34264, בפרק ו' – "מידת החיוב של התכלת".)