האם חייבים להלוות בעדים?

מה הדרך הנכונה להלוות בלי איסור? האם יש דרכים נוספות להלוות מלבד עדים, בלי לעבור על לפני עיוור לא תתן מכשול?

כתבו הפוסקים שמצוות הלוואה "גדולה יותר מהצדקה". בספר החינוך (סו) הסביר שעל ידי הלוואה ייתכן שלא יהיה צורך בצדקה, ועוד שהלווה לא מתבייש בקבלת ההלואה כמו בקבלת צדקה. לכן אשרי המקיים מצווה זו. עם זאת מבואר בגמרא, וכן נפסק להלכה, שאסור להלוות בלי עדים, מכיוון שהמלווה מכשיל את הלווה שיכול לשכוח ולכפור בהלוואה, או שיחשבו שהמלווה תובעו סתם ויקללו אותו. יש כמה דרכים להינצל מהאיסור, על ידי שההלוואה תהיה "מבוטחת". בשולחן ערוך הוזכרו שלוש דרכים: א. שטר הלוואה בעדים, ב. משכון, ג. עדים. האחרונים הוסיפו: ד. כתב ידו של הלווה או חתימתו על מסמך שכתב המלווה, ה. מסירת שיק כנגד סכום ההלוואה, ו. עד אחד. וכיום ניתן להוסיף: ז. הודעה בדוא"ל או בטלפון עם סכום ההלוואה. * יש פוסקים שכתבו שאם המלווה מכיר שהלווה ירא שמיים שלא ישקר, ומחליט בדעתו לפני ההלוואה שאם לא תוחזר ההלוואה ימחל מיד ולא יעמידו לדין – מותר להלוות בלא עדים. ** עוד אציין שאם יש צורך דחוף להלוות, ושום דרך אינה אפשרית – אין למחות במי שמלווה בלא ראיה לאדם שהוא מאמינו, מכיוון שיש לו בדיעבד על מי לסמוך, ובמיוחד בסכומים קטנים שאין מקפידים עליהם. מקורות: שו"ע (חושן משפט ע, א) על פי הרמב"ם. לדעת רב (בבא מציעא עה ע"ב) עובר על "לפני עיוור", ולריש לקיש גורם קללה לעצמו. ומבואר שם שאפילו לתלמיד חכם אסור מפני שטרוד בלימודו ויכול לשכוח מההלוואה. לרש"י טעמו של רב משום "שעולה על רוחו של לווה לכפור", והקשה הלחם משנה שגם אם ילוונו בעדים – עדיין יכול הלווה לטעון "פרעתי", שכן המלווה את חברו בעדים אין צריך לפורעו בעדים. לכן ביאר שכוונת רש"י שישכח הלווה וישבע, וכן משמע בנתיבות, אך הט"ז פירש כפשט רש"י. הערך שי תמה שלא ראה אנשי מעשה שנזהרים בכך. שטר בעדים, משכון, עדים: שו"ע שם. הדרך הראשונה היא המשובחת. כתב יד: לש"ך שם (ס"ק ב), על פי הטעם שכתב הסמ"ע משמע שגם ראיה בכתב יד היא דרך משובחת, והביא שהמהרשד"ם חולק. שיק, עד אחד: אהבת חסד על פי הש"ך והתומים שם, כמבואר בלחם משנה שכתב יד מועיל, כיוון שכל החשש שמא ישכח – ולפי זה יועילו גם כתב יד או עד אחד המחייב שבועה. הודעה: כך נראה מסברא לפי האמור. כמובן אפשרות זו אינה שווה לשטר בעדים כיוון שניתן לטעון כנגדה פרוע. *: סברא, וכן כתב בספר הליכות בין אדם לחברו. **: דעת ערוך השולחן שהמנהג להקל היום הוא מטעם שמאמינים אחד בשני. אולם דבריו לכא' נראים תמוהים מאוד, ונגד פשט הגמרא והשו"ע שאפילו תלמיד חכם צריך עדים, וכן העירו האחרונים. ועיין בדברי פרי יצחק (א, מח) שאין לזוז מפסק השו"ע שזו דעת כל הראשונים. וכן כתב יביע אומר (ז, ז). בברכה, הרב נועם דביר מייזלס