בביתנו מכינים סלט מקישואים חיים מגורדים ומעורבבים עם מעט מיונז. מה הברכה של סלט כזה?

אמנם מדובר בסלט מקישואים והיה נראה שצריך לברך עליו בורא פרי האדמה אך למעשה ברכתו שהכל נהיה בדברו. הנימוק הוא: קישוא הוא ירק שרוב בני האדם אוכלים אותו מבושל ומכיון שכך, רק כשהוא מבושל הוא מתעלה לברכתו המיוחדת שהיא ברכת בורא פרי האדמה, אך כשאוכלים אותו חי ברכתו שהכל נהיה בדברו. כיצד קובעים מה דרך אכילתו של כל ירק? המ"ב (סימן רה ס"ק ג) מביא שתי דעות בענין. יש אומרים שכל ירק שהוא משתבח בבישול, אע"פ שבפועל רבים אוכלים אותו חי ללא בישול, כשאוכלו חי מברך שהכל. ורק בבישול הוא מקבל את ברכתו המיוחדת. ויש אומרים הקובע הוא מנהג רוב בני אדם באותו מקום, ואם רוב בני אדם נוהגים לאכול את הירק גם כשהוא חי, ברכתו האדמה בכל אופן. במקרה שלנו, לשתי הדעות ברכת קישוא חי היא שהכל נהיה בדברו, שהרי קישוא משתבח בבישול ועוד שלא מצוי שאוכלים אותו חי. אמנם שמעתי שבונצואלה (בדרום אמריקה) מקובל לאכול סלט קישואים חי, אם כן יתכן ששם ברכתו תהיה בורא פרי האדמה. חשוב לציין שמדובר באופן שאוכל את הסלט בפני עצמו, אך אם אוכלו בתוך סעודה אינו מברך עליו משום שברכת המוציא לחם מן הארץ כוללת גם את שאר המאכלים הנאכלים עם הלחם.