שאל את הרב

  • הלכה
  • שאלות כלליות

לבלוע דם שיוצא מהחניכיים

undefined

הרב נועם דביר מייזלס

י"ב אלול תשע"ט
שאלה
האם מותר לבלוע דם שיוצא מהחניכיים? ואם כן מה זה שונה מדם בהמה שיש בו איסור כרת?
תשובה
שלום רב, אם הדם עדיין לא יצא מהפה אל מעבר לשפתיים – מותר. ואם פירש החוצה – חז"ל אסרוהו משום מראית עין. אולם דם בהמה חיה ועוף – אסור באכילה מהתורה ויש בו עונש כרת. הטעם לכך משום שאמרה תורה (דברים י"ב כ"ג): "הדם הוא הנפש ולא תאכל הנפש...". ואכילת הנפש וחיות הבהמה גורמת למיזוג נפש הבהמה באדם, וירידת מדרגת האדם לטבעיות הבהמה (ראה מקורות). מקורות: כן מבואר בשו"ע יו"ד (ס"ו י'), שדם האדם מותר מן התורה, וחז"ל אסרוהו משום מראית עין. וברמ"א (שם) מבואר שגם אינו יכול לאסור כל התערובת. כל זה בדם האדם, אולם בדם בהמה מבואר בתורה (ויקרא ז כ"ו): "וכל דם לא תאכלו בכל מושבותיכם לעוף ולבהמה, כל נפש אשר תאכל כל דם ונכרתה הנפש ההיא מעמיה", לכן "דם הנפש", היוצא בקילוח בשעת השחיטה כל עוד שיש בו אדמימות יש בו איסור תורה אולם דם דגים וחגבים מותר מו התורה משום מראית עין ואם יש בו היכר קשקשים מותר (כריתות כב. ובראשונים שם ושו"ע שם). הטעם לאיסור דם, כתב הרמב"ן (ויקרא ז' כ"ו) שהדבר מביא לידי חיבור עם נפש הבהמה, דבר שיכול להפוך את טבע האדם שיהיה גס כטבע הבהמה. וראה באור החיים הק' (ויקרא י"ז י') מדוע יש באיסור זה עונש כרת. וז"ל הבא"ח (ש"ש מצורע ב') "זה הכלל: כל מה שיהיה חולשה בכוח הגוף החמרי נוסף כוח וחוזק בנפש הקדושה, ולכן צווה השם יתברך את עמו ישראל לבלתי יאכלו כל דם, יען כי הדם מוסיף בחומר האדם עכרירות וגסות, שיתעבה ויגדל החומר של הגוף, עד שיתקרב להיות כחומר הבהמה, וכמו שכתב הרמב"ן ז"ל, ובזה יגיע קלקול גדול לנפש, דמלבד שלא תוסיף כוח בזכות ורוחניות שלה, אלא גם היא תתעבה ותתגשם ותהיה קרוב לנפש הבהמית, ולכך נזהרנו מלאכל דם". ובהמשך הוסיף וחידש שניתן למצוץ גם דם שפירש מהאצבע כשאין חשש של מראית עין, וז"ל: "לפיכך אם נשך הככר בשיניו ויצא דם ונתלכלך הככר, צריך לגררו כדי שיאכל הככר, אבל דם שעודנו בין השיניים, מוצצו ואינו חוש וכן הוא הדין אם אצבעו מטפטף דם ממנה, יוכל להניח אצבעו בפיו אם הדם מטפטף להדיא, שניכר שהוא מטפטף אבל אם נפסק הטפטוף ונשאר האצבע מלוכלך בדם, אסור להניח בפיו משום מראית העין". נראה שזה אחד מהטעמים למה שכתבו המקובלים שיש להמנע מאכילת איברים פנימיים, וכמו שכתב הבא"ח (ש"ב אחרי מות י"א) בשם האריז"ל, וכן כתב כה"ח (או"ח קנ"ז כ"ח) שיש להמנע מאכילת מוח לב כבד, מפני שאכילתם מטמטמת את הלב. אולם ראה בתשובות והנהגות (ח"ה רמ"ג) שהכוונה דוקא כאשר הכבד מלא בדם, אך כשצולים את הכבד והוא מתייבש, יש לצדד שכבר אינו מזיק כלל, ואכן בשו"ת אפרקסתא דעניא (סי' קמ"ד) שלא ראינו ולא שמענו שנזהרים באכילתם. ברכה והצלחה,
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il