שאל את הרב

  • שבת ומועדים
  • הדלקת נרות

הדלקת נרות חנוכה לעיוור

undefined

הרב עזריה אריאל

י"ב כסלו תש"פ
שאלה
בס"ד שלום לכבוד הרב א. האם סומא יכול להדליק נרות חנוכה ולצאת ידי חובת עצמו? ב. האם סומא יכול להוציא אחרים ידי חובתם? אם הרב יכול לפרט כמה שיותר מפרשים בעניין, ולציין מקורות כמה שאפשר. אשמח מאוד. תודה רבה!
תשובה
לשואל, שלום וברכה! עיוור שרוצה להדליק ולברך, ואף להוציא אחרים ידי חובה, יש לו בהחלט על מה לסמוך. הרחבה: דינו של סומא בחנוכה שנוי במחלוקת. המהרש"ל (שו"ת מהרש"ל סי' עז) הכריע שהוא חייב להדליק את הנרות, כי ההדלקה לא נועדה ליהנות מן הראייה (כמו נרות שבת) אלא כדי לפרסם את הנס, והוא יכול לפרסם את הנס לאחרים. הוא מדמה זאת למצוות ציצית, שעליה נאמר בגמרא שלמרות שכתוב "וראיתם אותו" גם הסומא חייב בציצית, מפני שאחרים יכולים לראות את הציצית שלו. עם זאת, המהרש"ל כתב שכאשר הוא נמצא עם אחרים בבית, אם הוא נשוי - עדיף שאשתו תדליק, ואם הוא רווק - ישתתף בכספו בנר שמדליקים אחרים. אלא שאם הוא גר בבית לבדו ידליק בעזרת אחרים. לא ברור לי למה העדיף כך: האם מפני שגם המהרש"ל התלבט שמא חיובו של הסומא אינו מוחלט, או רק מסיבה פרקטית, שלסומא קשה להדליק והדבר גם עלול להיות מסוכן. דברי המהרש"ל, המחייב את הסומא בנר חנוכה, הובאו להלכה במגן אברהם (סי' תרעה סק"ד). לעומת זאת רבי יעקב עמדין ('מור וקציעה' סי' תרעה) כתב שחיובו של הסומא אינו ברור, מכיוון שמצווה זו קשורה לראייה, והוא אינו רואה. לכן הורה שלמעשה לא יברך על הדלקתו, וכך פסקו המשנה ברורה (סי' תרעה סק"ט) וערוך השולחן (שם ס"ה). אעפ"כ, כמה פוסקים חשובים בדור האחרון הורו שסומא מברך: הרב פיינשטיין (מובא בשו"ת רבבות אפרים ח"ד סי' קסג,כד), שו"ת שואל ונשאל (ח"ג סי' נד), הרב עובדיה יוסף (בתשובה שנדפסה בספר 'ויען שמואל' ח"ט עמ' פ-פג), הרב אהרן ליכטנשטיין בתשובה מפורטת בספרו 'מנחת אביב' (עמ' 267 - 298), וכך צידד בשבט הלוי (ח"ד סי' סז). וטעמם, שסברת המהרש"ל מובנת יותר מספקו של המור וקציעה. בספר 'נתיבי עם' (ח"א עמ' רמט) אף העיד שכך מנהג ירושלים, שסומא מדליק בברכה. הרב עובדיה יוסף (בתשובתו הנ"ל) אף הוכיח כדעת המהרש"ל מהתוספות (ראש השנה לג ע"א ד"ה הא), שכתבו שלפי דעה מסוימת המובאת בגמרא שם שסומא פטור ממצוות (דעה שלפי כמעט כל הפוסקים לא התקבלה להלכה), אם נניח שמי שפטור ממצווה לא רשאי לברך עליה - נמצא שהסומא "מפסיד ברכות ציצית ולולב ותפילין ומגילה ונר חנוכה וסוכה והבדלה...". ברור מדברי התוספות שלפי ההלכה שסומא חייב במצוות הוא חייב גם במצוות נר חנוכה ומברך עליה. כעין לשון זו כתבו גם בתוס' ישנים ובתוס' הרא"ש שם ובאור זרוע (הל' ראש השנה סי' רסו. אך יש לציין שהראבי"ה סי' תקצז כתב טענה זו בפירוט: "...הרי לא היה מברך שום ברכה בעולם, לא בקריאת שמע ולא בתפלה וקידוש והבדלה ומגילה ושופר ולולב וברכות של ראש השנה ויום הכיפורים", ולא הזכיר את חנוכה, ואולי לא בכדי). כמו כן משתמע מדברי הרמב"ם (הל' מגילה וחנוכה פ"ג ה"ד), שכתב: "כל שחייב בקריאת המגילה חייב בהדלקת נר חנוכה", ובקריאת מגילה הדעה הרווחת שאף הסומא חייב בה (ואכמ"ל), וכך משמע מהפירוט ברמב"ם בהל' מגילה פ"א ה"א: "והכל חייבין בקריאתה" וכו'. לכן, למעשה סומא רשאי לברך וגם להוציא אחרים ידי חובתם.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il