ישנה הלכה שצריך להימנע מדיבור חול בשבת. אך מה עושים כשהילדים כבר לא שומרים שבת ולא ניתן לדבר איתם בדברי קדושה. ואם לא נדבר דברי חולין לא יהיה מה לדבר איתם והם יתרחקו יותר מהדת.

לשואלת, שלום וברכה! לא מדויק לומר שלפי ההלכה צריך להמנע מדיבור חול בשבת. זוהי המלצה חשובה, אבל מבחינה הלכתית יש דברי חול רבים שמותר לומר, כפי שמפורט בשו"ע או"ח סימן שז, ובמצב שאתם נמצאים בו אין מנוס מלהפריד בין מה שאסור לבין מה שהוא רק בגדר "עדיף שלא". כדאי ללמוד את כל הסימן שם, אבל אציין כמה נקודות. החלק שאסור לדבר, הוא תוכניות מעשיות לשבוע הבא בנושאים של מסחר ודברים האסורים בשבת. מותר לדבר, למשל, על סיפורי מעשיות חסרי השלכה מעשית כלשהי לגביכם. ראי בסעיף א שם, וברמ"א שם: "ובני אדם שסיפור שמועות ודברי חדושים הוא עונג להם - מותר לספרם בשבת כמו בחול". גם בנושאים מסחריים ודברים שאסורים בשבת, מותר לדבר על דברים שכבר היו (סי' שז ס"ו), אך לא על תוכניות ממשיות שלכם או שלהם. למשל, מותר לשאול מה הוא קנה בשבוע שעבר, אבל לא להמליץ לו על חנות יותר טובה לשבוע הבא. גם אם הם גוררים את השיחה לנסיעות שהם מתכננים, אפשר לדבר על זה בסגנון של "ללכת" (וזה מותר, כי תיאורטית אפשר ללכת בשבת לכל מקום אילו היה רצף של בניינים - ראו שם בסעיף ח). לכן, אפשר ונכון לדבר עם הילדים על כל מה שמעניין אותם, ולעשות הכל כדי להנעים להם את השהייה אצלכם בשבת, אם הם מתחילים לדבר על דברים שאסורים ממש, כגון תוכניות מסחריות, אל תדברו בעצמכם על הנושאים הללו. האם להעיר להם? צריך לשקול בחכמה האם להעיר שעל זה לא מדברים אצלכם בשבת, או להטות את השיחה באופן כלשהו, או לאפשר להם לומר מה שהם רוצים, כי הנזק מהתוכחה עשוי להיות רב על התועלת. בהצלחה בהנחלת נועם השבת!