שאל את הרב

  • הלכה
  • זמני התפילה והיום

תפילת שחרית - בבית לפני הזמן או בזמן בנסיעה

undefined

הרב בניהו שרגא

ט"ז שבט תש"פ
שאלה
לרב שלום! אני יוצא בשעה 5 וחצי בבוקר לעבודה, רציתי לדעת מה עדיף להתפלל שחרית בבית אבל לא בזמן, או בנסיעה וכן בזמן?
תשובה
צהריים טובים אשריך שהתפילה חשובה לך ואתה מחפש את הדרך הראויה ביותר לתפילתך. ואכן בשל מעלת התפילה, חובתה והכדאיות שבה יש להשתדל להתפלל במנין ובזמן. אפשר לצאת מוקדם ולהתפלל בסמוך למקום העבודה במניין (בנץ או במנין אחר). כמובן שיש ליישב זאת עם המנהל ולקבל את הסכמתו במקרה של גלישה על חשבון העבודה. אפשר לסגור איתו על זמן תפילה (בו אתה מתפלל במנין) ואח''כ להשלים זאת במהלך היום וכדומה. במקרה שלך שמדובר במקרה שאינו חד פעמי, בוודאי שיש לנסות לסדר זאת בצורה הטובה ביותר בה אתה מתפלל במניין ובזמן. במקרה שאין שום ברירה וניסית את האפשרויות השונות והשאלה היא האם להעדיף תפילה לא בזמנה בבית או תפילה בזמנה תוך כדי נסיעה, אז כדאי לעשות כך (העיקרון מוצע ביחווה דעת): להתחיל את התפילה כבר ב90 דקות לפני הנץ (הזריחה). לומר ברוך שאמר מ72 דקות זמניות לפני הנץ (לפי השו''ע ורוב הפוסקים זה זמן עלות השחר. ואף שטרם האיר המזרח, אפשר בצורך כזה להקל כפרי חדש). אחר 'ישתבח', להתעטף בטלית ולהניח תפילין עם ברכה (מן הסתם כבר יגיע זמן ש'יכיר את חברו' לפי הדעה הכי מקלה (ע''פ האפשרות של הפמ''ג, מנחת יצחק וילקו''י) שסוברת שמגיע זמן זה 6 דקות אחר עלות השחר. אמנם אם אפשר להמתין עד כשעה (זמנית) לפני הנץ (כמו שהעידו כף החיים והגרי''מ טיקוצינסקי) בוודאי זה עדיף. אם משיגים מניין כזה אז הש''ץ יאמר בקול את שלוש הברכות הראשונות של העמידה יחד עם קדושה ואח''כ ימשיכו בלחש ללא חזרה. אם יש זמן – יאמרו וידוי. בשני וחמישי – אם אין אפשרות לומר גם וידוי וגם ס''ת, יש להעדיף לקרא בתורה (שקריאתה מתקנת משה והורחבה ע''י עזרא). אשרי ,ובא לציון וקדיש תתקבל (הפליגו חכמים באמירת 'אשרי' ובאמירת קדושה של 'ובא לציון') יקפלו תפילין וטלית וימשיכו את התפילה תוך כדי הנסיעה לעבודה. אם גם זה מאוחר מדי וכאשר רוצים להתפלל לפני הנסיעה מוכרחים להקדים את התפילה עוד לפני עלות השחר (לפני 72 דקות זמניות קודם הנץ) , אז מוטב להתפלל בזמן בדרך אף תוך כדי הנסיעה (ע''פ לשן השו''ע והעיקרון במשנ''ב ופס''ת). מקורות והרחבה תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ל עמוד א 'אבוה דשמואל ולוי כי הוו בעו למיפק לאורחא הוו מקדמי ומצלי, וכי הוה מטי זמן קריאת שמע קרו. כמאן; כי האי תנא - דתניא: ... השכים לישב בקרון או בספינה - מתפלל, וכשיגיע זמן קריאת שמע קורא; רבי שמעון בן אלעזר אומר: בין כך ובין כך קורא קריאת שמע ומתפלל, כדי שיסמוך גאולה לתפלה. במאי קמיפלגי? - מר סבר: תפלה מעומד עדיף; ומר סבר: מסמך גאולה לתפלה עדיף. מרימר ומר זוטרא הוו מכנפי בי עשרה בשבתא דרגלא ומצלו, והדר נפקי לפרקא. רב אשי מצלי בהדי צבורא ביחיד מיושב, כי הוה אתי לביתיה הדר ומצלי מעומד. אמרי ליה רבנן: ולעביד מר כמרימר ומר זוטרא! - אמר להו: טריחא לי מלתא. - ולעביד מר כאבוה דשמואל ולוי! - אמר להו: לא חזינא להו לרבנן קשישי מינן דעבדי הכי'. רש"י שם 'רב אשי - היה ראש ישיבה במתא מחסיא ודורש, והוא לא היה מתפלל קודם בית המדרש, אלא כשמגיע זמן קריאת שמע לוחש הרבה יחד למתורגמן העומד לפניו, ובעוד שהמתורגמן משמיע לרבים הוא קורא את שמע, וסומך גאולה לתפלה ומתפלל מיושב, שלא היה רוצה לצאת, שלא להטריח את הצבור לקום מפניו. לא חזינן להו לרבנן קשישי מינן דעבדי הכי - שיקדימו תפלה לקריאת שמע, הלכך: כיון דממתין מתפלה עד זמן קריאת שמע, מצוה לסמוך תפלה אחר גאולה, לפיכך מתפלל מיושב במקומו, ולפי שאין דעתו מיושבת עליו כל כך - צריך לחזור ולהתפלל בביתו.' הגמ' מספרת על אבא של שמואל ולוי שכשיצאו לדרך היו מקדימים להתפלל את העמידה. את ק''ש קראו כשהגיע הזמן. מציינת הגמ' שהדבר נתון למח' תנאים. הם עשו כת''ק שהעדיף להקדים את העמידה לפני הזמן כדי לומר אותה כשהוא עומד (ואת ק''ש אמרו אח''כ כאשר הגיע זמנה) ואילו ר''ש בן אלעזר העדיף להמתין לזמן ואז להתפלל כסדר (ק''ש ועמידה) כדי לסמוך גאולה לתפילה. הגמ' מספרת (ע''פ רש''י) על רב אשי שבזמן שהמתורגמן מתרגם לקהל הוא היה קורא ק''ש וסומכה לעמידה תוך כדי שהוא יושב (ואח''כ חוזר על התפילה בביתו תוך שהוא נעמד ומתוך יישוב הדעת). רב אשי הסביר שלא רצה לעשות כאבא של שמואל ולוי שהקדימו את העמידה לפני זמנה ולפני ק''ש כי לא ראה את הת''ח הזקנים עושים כך. א''כ לסיכום – מצאנו מח' תנאים ואמוראים האם עדיף (ת''ק וכך עשו אבא של שמואל ולוי) להקדים שמונה עשרה לפני הזמן ולאומרה כשהוא עומד (ועם ק''ש להמתין עד זמנה) או עדיף (ר''ש בן אלעזר וכך עשה רב אשי לכאורה ע''פ ת''ח זקנים) לומר הכל בזמן ובסמיכות אף תוך כדי ישיבה למרות שדעתו פחות מיושבת עליו (אמנם רב אשי אח''כ חזר על תפילת העמידה בביתו כשהוא נעמד). יש להבין כמה אפשר להקדים לפי ת''ק ,אבא של שמואל ולוי. רש"י שם מבאר 'הוו מקדמי - קודם היום'. לכאורה משמע שהתפללו עוד קודם עמוד השחר. (כך תוס' לקמן הבין ברש''י). וכן משמע מראב"ן ברכות סימן קעו ת"ר השכים לצאת לדרך ... מביא לו שופר ותוקע קודם שיעלה עמוד השחר, ...ולרבנן תפילה מעומד עדיף ויתפלל בביתו קודם שיצא לדרך ולכשיגיע זמן ק"ש יקרא. אמנם תוס' חולק וסובר שמדובר לפני הנץ אך אחר עלות השחר. לפני עלות השחר כלל לא יוצא ידי חובת תפילת עמידה אף לא בדיעבד. וכך לשון התוספות מסכת ברכות דף ל עמוד א אבוה דשמואל ולוי הוו מקדמי ומצלו - פירש רש"י קודם עמוד השחר ולא נראה דאם כן לא היו יוצאין בו כלל דעדיין אינו יום לכך נראה כפי' ר"ח דמשעלה עמוד השחר קאמר והוו מקדמי קודם הנץ החמה קאמר ועדיין אינו עיקר זמן תפלה. כך גם פוסק הרמב''ם שתפילה לפני עלות השחר לא מועילה אף בדיעבד וכך לשון הרמב"ם הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק ג הלכה ז 'המתפלל תפלה קודם זמנה לא יצא ידי חובתו וחוזר ומתפלל אותה בזמנה, ואם התפלל תפלת שחרית בשעת הדחק אחר שעלה עמוד השחר יצא...' וכך נפסק גם בשולחן ערוך אורח חיים הלכות תפלה סימן פט סעיף ח 'בשעת הדחק, כגון שצריך להשכים לדרך, יכול להתפלל משעלה עמוד השחר וימתין מלקרות ק"ש עד שיגיע זמנה. ( אם אפשר לו לקרות ק"ש על הדרך, דהיינו שיתכוין בפסוק ראשון וכמו שנתבאר לעיל סי' נ"ח) (ב"י בשם הרשב"א), ואף על פי שאינו סומך גאולה לתפלה, הכי עדיף טפי שיתפלל בביתו מעומד, ממה שיתפלל בזמנה והוא מהלך ויסמוך גאולה לתפלה. שולחן ערוך אורח חיים הלכות תפלה סימן פט סעיף א 'זמן תפלת השחר, מצוותה שיתחיל עם הנץ החמה, כדכתיב: ייראוך עם שמש (תהילים עב, ה) ואם התפלל משעלה עמוד השחר והאיר פני המזרח, יצא.' כלומר – הרמב''ם והשו''ע פסקו שלפני עלות השחר אין כלל להתפלל. מעלות השחר (לפני הנץ) – יכול להתפלל רק בשעת הדחק (כגון כשצריך לנסוע) וימתין עם ק''ש עד שיגיע זמנה. כך עדיף (להתפלל תפילת שמונה עשרה אחר עלות השחר) כשנמצא בשעת הדחק (צריך לנסוע מוקדם) להרוויח תפילה תוך כדי שהוא עומד (אף שזה לא ממש הזמן ואף שלא יסמוך גאולה לתפילה), מאשר להתפלל תפילת שמונה עשרה בדרך תוך כדי שהוא הולך אף שמרוויח תפילה בזמן בשופי (אחר הנץ) וסמיכת גאולה לתפילה. יש לציין שמלשון השו''ע אפשר להתפלל לכאורה מעלות השחר אך דווקא אחר שהאיר פני המזרח. וכך כתב המשנה ברורה סימן פט ס"ק מ 'עיין בביאור הלכה בס"א שכתבנו בשם הרבה פוסקים דס"ל דדוקא אחר שהאיר מזרח וקודם לזה לא הגיע עדיין זמן תפלה...' וכן כתב גם במשנה ברורה סימן פט ס"ק ד '...ודע דדברי הש"ע אינם אמורים רק לענין חובת מצות תפלה בלבד דיצא בה אחר שהאיר המזרח דבזה כבר הגיע זמנה דניתקנה כנגד התמיד ושחיטת התמיד היה תיכף משהאיר המזרח...' וכן בביאור הלכה סימן פט סעיף א '...וכן מה שכתוב לקמן בס"ח דבשעת הדחק מותר לכתחלה להתפלל משעלה עה"ש היינו ג"כ כשהאיר פני המזרח והמחבר סמך בזה אדלעיל בריש הסימן דאחר שהאיר דוקא...'. אמנם הפרי חדש מבין את השו''ע אחרת כך לשון הפרי חדש אורח חיים סימן פט סעיף א: 'ואם התפלל משעלה עמוד השחר והאיר פני המזרח יצא. המחבר סתם בכאן ולא פירש, והעיקר הוא דשלשה זמנים יש להתחלת זמן התפילה. והנה עיקר מצותה הוא מהנץ החמה וכותיקין דכתיב [תהלים עב, ה] יראוך עם שמש. ולכתחילה יכול להתפלל משעלה עמוד השחר והאיר פני המזרח, מידי דהוה אתמיד, ומיהו אם התפלל משעלה עמוד השחר יצא, וכדתנן במגילה [כ, א] וכולן שעשו משעלה עמוד השחר יצא, וגם התמיד אם שחטהו משעלה עמוד השחר לא נפסל, אלא שלכתחילה כל דברים שמצותן ביום עיקר הזמן הוא מהנץ החמה, אלא שבתמיד שצריך להקריב כל הקרבנות קודם תמיד של בין הערבים הקדימו זמן מועט קודם הנץ החמה, אבל אם עשו משעלה עמוד השחר פשיטא דיצא. ודלא כדמשמע מדברי רבינו ירוחם ז"ל [נתיב ג ח"ג] שהביא בב"י [ד"ה זמן] ומדברי המחבר ז"ל וזה פשוט:' כלומר – נחלקו הפר''ח והמשנ''ב בהבנת השו''ע האם אחר עלות השחר אך טרם האיר המזרח – האם תפילה בזמן הזה לא מתקבלת אף בדיעבד [משנ''ב] או מועילה בדיעבד [פר''ח]. ע''פ התשובה ביחווה דעת לקמן וכן בילקו''י תפילה סימן פט ,א אפשר להקל כפר''ח שמועילה תפילה אחר עלות השחר אף קודם הארת המזרח (בדיעבד או לכתחילה בעת דחק). גם ב'אשי ישראל' פרק יג,א פסק שבשעת הדחק כאשר התפלל אחר עלות השחר מועילה תפילתו אף שקדמה להארת המזרח. לגבי זמן עלות השחר – הגמ' בפסחים דף צד עמוד א מציינת את דעת ר''י: 'רבי יהודה אומר: ...ומעלות השחר עד הנץ החמה ארבעת מילין' תה''ד חישב ששיעור מיל הוא 18 דקות. (4 מיל = 72 דקות). כך לשון התרומת הדשן סימן קסז '...כמהלך מיל דהיינו חלק שלישית שעה פחות חלק ל' מן השעה, כמו שהוכחנו ממהלך אדם בינוני עשר פרסאות ביום בינוני שהוא י"ב שעות...' פסק כמותו השו''ע שמיל הוא 18 דקות: כך לשון השולחן ערוך אורח חיים הלכות פסח סימן תנט סעיף ב '...ושיעור מיל הוי רביעית שעה וחלק מעשרים מן השעה....' וכן פסק בשולחן ערוך יורה דעה הלכות מליחה סימן סט סעיף ו '...מכדי הילוך מיל, שהוא כדי שלישית שעה בקירוב...'. וכך הסכים גם הרמ''א אורח חיים הלכות שבת סימן רסא סעיף א '...(ושיעור מיל הוא שליש שעה פחות חלק ל')...' לפי''ז 4 מילין הם 72 דקות. וא''כ עלות השחר הוא 72 דקות לפני הנץ. אמנם יש דעות שמיל = 24 דקות : כך כתוב בפירוש המשנה לרמב"ם מסכת פסחים פרק ג,ב '... ושיעורו כדי שיהלך אדם ברגליו הלוך בינוני מיל אחד, והוא כדי שני חומשי שעה מן השעות השוות.' וכך גם סובר שולחן ערוך הרב שהעיקר הוא 24 דקות אמנם יש להחמיר כשאין הפסד מרובה שמיל הוא 18 דקות. וכך לשונו של השולחן ערוך הרב אורח חיים סימן תנט סעיף י 'שיעור מיל הוא רביעית שעה וחלק עשרים ... ויש חולקין על זה ואומרים ששיעור מיל הוא שני חומשי שעה ... ולענין הלכה העיקר כסברא האחרונה ומכל מקום יש להחמיר כסברא הראשונה אם אין שם הפסד מרובה'. יש דעות נוספות בעניין זמן עלות השחר. עיין בפסקי תשובות פט,ב. למעשה נראה שלפני 72 דקות מהנץ, אין להתפלל תפילת העמידה כלל (כך סובר השו''ע והרמ''א. גם שו''ע הרב מסכים שיש להחמיר כך כשאפשר. אמנם יש דעות שזמן עלות השחר יותר מוקדם ולשיטתם אפשר להתפלל עוד קודם, אך כיון שיש חשש של ברכה לבטלה בתפילת שמונה עשרה אם תהיה לפני עלות השחר כדאי להחמיר כדעה הזו ולא להתפלל קודם 72 דקות). לגבי טלית (שו''ע יח,ג. 'משיכיר בין תכלת ללבן') וק''ש (שו''ע נח ,א 'משיכיר את חברו הרגיל עימו קצת בריחוק 4 אמות' . ב''י בסימן נח המובא גם במשנ''ב יח, ט כותב ששיעור הטלית וק''ש הוא אותו שיעור), ותפילין (שו''ע ל,א גם 'משיכיר את חברו...) , אפשר בעת הדוחק להקל כדעה המקלה שזה 6 דקות אחר עלות השחר: כך סבר הפרי מגדים אורח חיים אשל אברהם סימן נח 'שיעור מעלות השחר ששה מנוטי"ן אז הוא זמן משיכיר חבירו ד' אמות' ואמנם הוא סיים 'ועדיין אין זה ברור' אך בשו"ת מנחת יצחק חלק ט סימן ט הסתמך עליו בעת הדחק : 'הנה הפמ"ג (סי' נ"ח סק"ב) כתב דמעה"ש עד כדי שיכיר, הוא בערך עישור שעה, היינו שש /דקות/ מינוט, והנה הגם במה שכתב עוד שם, העיר עליו בביאור הלכה שם (סעי' א'), אבל בשיעור הנ"ל לא פקפק, וכנראה דהשיעור הנ"ל, מתאים עם מה שכתבו התוס' (ברכות ג' ע"א ד"ה למאן)... אולי אף רק /שש דקות/ מינוט כמ"ש הפמ"ג, מזמן הנ"ל, כבר הגיע לזמן של כדי שיכיר, כי אף אם יהי' ספק בדבר, הרי מבואר בתשו' שו"מ (מהדורא תליתאי ח"ב סי' קס"ב), דיש לילך לקולא משום דהוי ספק דרבנן ולקולא...' גם בילקוט יוסף קצוש"ע אורח חיים סימן יח ,ד הקל כך לפועלים: 'לכתחלה אין להתעטף בציצית בבוקר עד שיגיע כשעה קודם נץ החמה. וכן מנהג ירושלים. אבל פועלים משכימי קום שממהרים לעבודתם, יש להקל להם להתעטף בציצית כשש דקות אחר עמוד השחר, ביום ממוצע...'. אם אפשר להתעכב מעט עד שעה זמנית לפני הנץ בוודאי זה עדיף שכן כך המנהג בירושלים ובא''י. כך העידו בגדלם כף החיים יח,יח :'...ומנהג עיר קדשנו ירושלים תובב''א לשער שעה אחת קודם צאת גוף השמש על הארץ כל זמן בזמנו בקיץ ובחורף יהיה וכפי שחושבין זמן הנץ החמה דהיינו צאת השמש על הארץ (דלא כב''ד חא''ח סימן לו) כך חושבין זמן ברכת ציצית ותפילין שיהיה שעה אחת קודם...'. וכן הגרי''מ טיקוצינסקי בספרו א''י פ''א,ד כתב :'[זמן ברכת ציצית ...וזמן הנחת תפילין ... – שיעורים הללו לא הובררו לנו ולפיכך הנהיגו שיעור שעה (ראה כף החיים סי' יח יח)]'. לגבי שאר התפילה, סיכם זאת ביחווה דעת (ב,ח) כך: '...ולכן נראה שיש להורות בנידון שלנו, שהפועלים, והשכירים אשר אצים למלאכתם, יתחילו בפרשת העקידה והקרבנות ופטום הקטורת, בתשעים דקות לפני הנץ החמה (על פי מה שמתפרסם בלוח היומי הזמן של הנץ החמה). באופן שיתחילו ברוך שאמר רק לאחר שיגיע זמן של שבעים ושתים דקות לפני הזריחה, שהוא הזמן של עמוד השחר לפי דעת רוב הפוסקים ומרן השלחן ערוך. ולא יתעטפו בטלית ולא יניחו תפילין אלא עד לאחר שיסיימו הזמירות עם ברכת ישתבח, שבינתים יגיע זמן של הנחתם, שהוא בכדי שיראה את חבירו בריחוק ארבע אמות ויכירנו. ואז יתעטפו בטלית ויניחו תפילין, ויברכו עליהם ... ואחר כך יאמר השליח צבור חצי קדיש וברכו, וימשיך מברכת יוצר והלאה, עד תפלת העמידה. ובתפלת שמונה עשרה יאמר השליח צבור שלש ברכות הראשונות בקול רם כדי לומר יחד עם הקהל קדושה, ואח"כ ימשיך את תפלת השמונה עשרה בלחש, ואין צורך להתפלל חזרה, מכיון שהזמן מצומצם, והפועלים ממהרים לצאת למלאכתם, ולבם בל עמם. ... ואם עדיין יש להם פנאי, יסיימו וידוי ונפילת אפים ושאר התפלה, ואם לאו ידלגו הוידוי ונפילת אפים,... ויאמר השליח צבור חצי קדיש, ויסיים עם הקהל אשרי יושבי ביתך, ובא לציון גואל, וקדיש תתקבל, מפני שהפליגו חז"ל בשבח אמירתם, וכמבואר במסכת ברכות (דף ד:), שכל האומר תהלה לדוד ג' פעמים בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא. (כלומר, המזמור של אשרי יושבי ביתך, פעם אחת בתוך פסוקי דזמרה, ופעם שנית לאחר תפלת י"ח בשחרית, ופעם שלישית לפני תפלת המנחה). וכן באמירת ובא לציון גואל יש קדושה דסדרא, וכבר אמרו חז"ל (סוטה מט ע"א), מיום שחרב בית המקדש אין לך יום שאין קללתו מרובה משל חבירו וכו', עלמא אמאי קאי, אקדושה דסדרא ואיהא שמיה רבה דאגדתא. (ופירש רש"י, שהעולם עומד על סדר הקדושה, שתיקנוה כדי שיהיו ישראל עוסקים בתורה מעט בכל יום, שאומרים קריאת הקדושה ותרגומה והרי הם כעוסקים בתורה, וכיון שהוא דבר שנוהג בכל ישראל, בתלמידים ובעמי הארץ, ויש כאן שתים, קדושת ה' ותלמוד תורה, חביבה היא לפני המקום, וכן יהא שמיה רבה מברך שעונים אחר האגדה, לאחר שהדרשן דורש ברבים בכל שבת, והיו נקבצים כל העם לשמוע דברי תורה, לפי שאינו יום מלאכה, ויש כאן גם כן תלמוד תורה וקידוש ה'). ומטעם זה כתב רב עמרם גאון שאסור לצאת מבית הכנסת קודם קדושה דסידרא. [ראה בסדר רב עמרם דף קסד ע"ב וקס"ה ע"א, ובמגן האלף שם. ובשבולי הלקט (סוף סימן מד). ובתשובת הגאונים (שערי תשובה, סימן כז. וליק /?/, סימן פה). וע"ע במחזור ויטרי (סי' קלח, עמוד קח). ובאור זרוע ח"ב (סימן נ). ע"ש]. ואז רשאים לחלוץ התפילין. (כמו שכתב בשלחן ערוך /או"ח/ סימן כה סעיף יג), וכן הטלית. וביום שני וחמישי כשהזמן מצומצם ואין שהות לומר וידוי ונפילת אפים, ואל מלך יושב על כסא רחמים, והוא רחום, ויחד עם זאת קריאה בספר תורה, יש להעדיף קריאת התורה, שעיקרה מתקנת משה רבינו והנביאים שעמו, והרחבת התקנה על ידי עזרא הסופר ובית דינו, כמבואר בבבא קמא (דף פב ע"א). וכן ברמב"ם (בפרק י"ב מהלכות תפלה הלכה א'). ומבואר בדברי הרמב"ן במלחמות ה' (מגילה פרק א', דף ה' ע"א), שחובת קריאת התורה מוטלת על הצבור. וכן כתב הר"ן שם. וראה בשו"ת גנת ורדים (כלל ב' סימן כא), ובשו"ת סמיכה לחיים (חלק או"ח סימן ב'), ובשו"ת בנין שלמה (סימן לה), ובשו"ת עצי ברושים (עמוד ה'). ולאחר הקריאה בספר תורה, וחצי קדיש, יאמרו אשרי ובא לציון וקדיש תתקבל, ואז יהיו רשאים הפועלים לצאת למלאכתם, ומזמור של יום ושאר התפלה יסיימו בעל פה בדרך הליכתם ונסיעתם למקום עבודתם. והשי"ת לא ימנע טוב להולכים בתמים'. אמנם אם לא יכול להתפלל עמידה לפני הנסיעה אלא לפני 'יכיר' [לפני 6 דקות שאחר עלות השחר = לפני 66 דקות שלפני הנץ], אז עדיף לאחר את העמידה לאחר זמן זה אף שהעמידה תהיה תוך כדי נסיעה. [אמנם הזכרנו שלפי הפר''ח ,משמעות היחווה דעת והילקו''י בדיעבד מתקבלת תפילת עמידה שנעשתה מיד אחר עלות השחר]. כך עולה מפסקי תשובות אורח חיים סימן פט אות ד 'אמנם יש לציין שלענין המשכים לצאת לדרך והברירה בידו או להתפלל מיד לאחר עלות השחר עוד לפני זמן 'משיכיר' והוא בביתו ביתר כוונה ושמו"ע בעמידה, או להתפלל בזמנו והוא כבר בדרך ושמו"ע בישיבה, עדיף שיתפלל בדרך, דאין זה בגדר שעת הדחק גדול, אבל אם באפשרותו להתפלל שמו"ע לאחר שהגיע זמן 'משיכיר' והוא עדיין לפני הנסיעה, בודאי יעשה כן אף שהוא עדיין לפני הנץ. זה לשון המשנה ברורה סימן פט ס"ק מ 'עיין בביאור הלכה בס"א שכתבנו בשם הרבה פוסקים דס"ל דדוקא אחר שהאיר מזרח וקודם לזה לא הגיע עדיין זמן תפלה. ובפרט כשרוצה אז לברך על התפילין דזה אפילו לדעת המקילין אסור אפילו אחר שהאיר מזרח עד זמן שיכיר את חבירו ברחוק ד"א ואם הגיע הזמן הזה לכ"ע יקרא ק"ש ויתפלל בביתו כתקונה אף שעדיין לא הנץ החמה כיון שהוא שעת הדחק....'. ה' יקבל תפילותיך עם תפילות כל בית ישראל ברחמים וברצון
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il