נהגנו בשכונתנו להתאסף בחג שבועות ביום ולסיים את כל תהילים, האם יש מקור למנהג זה בהקשר לפטירת דוד המלך? והאם אפשר לומר ביו"ט את היהי רצון שלפני ואחרי התהילים?

שלום וברכה. א. זהו מנהג יפה שהובא בפוסקים. ומרן החיד"א (מורה באצבע רכ"ו) הפליג בקריאת תהילים ביום חג השבועות, כיון שדוד המלך נפטר ביום זה, וז"ל שם: "וביום הקדוש יומא דהלולא דיליה עוד יעלו לרצון ביותר אמירת תהלותיו". ב. יש לדלג על לשון מחילה וסליחת עוונות בתפילות המודפסות לפני אמירת ספר תהילים ולאחריו. מקורות: יום פטירת דוד המלך עליו השלום ביום זה נזכרה כבר בחז"ל, וראה בספר מורה באצבע (אות רכ"ו), ובמועד לכל חי (סי' ח' סל"א). וראה בבא"ח (חוקת ו') שכתב: "לימוד התהלים ביום השבועות הוא צורך גדול, שבו נפטר דוד המלך עליו השלום, ויעלה לרצון יותר, ולכן כל אחד ילמוד התהלים כולו ביום השבועות", וכתב (שם) שיזהר לדלג על לשון מחילה ועוון המזוכר בבקשות המתוקנות לאומרם קודם אמירת תהילים ולאחריהם כפי שמודפס בספרים. אציין שבקהילתנו ייסדנו לחלק את התהילים אחר תפילת מוסף כדי לזכות את הציבור ביום קדוש זה. אין בכך טירחא יתרה כאשר מחלקים, ובנוסף יש בכך אמירה שאף שאנו עייפים מהלימוד בלילה, אנו משתדלים להוסיף עוד עבודת ה' לפני שאנו הולכים לישון (ע"פ סוד נכון לאכול מיד לאחר התפילה). ודאי שגם אמירת תהילים בצהריים מבורכת. בברכת תורה וחיים,