שאל את הרב

  • תורה, מחשבה ומוסר
  • תורה שבכתב ושבעל פה

ההיגיון הלוגי של לימוד בקל וחומר

undefined

הרב שמואל אריאל

כ אב תש"פ
שאלה
שלום וברכה! הבנתי שהרב התעסק במידות הדרש. מקובל לחשוב שמידת ק"ו בנויה על יסודות לוגיים, אך לא הבנתי זאת. קצת קשה לי לנסח את שאלתי ואני מקווה שהיא תהיה מובנת ולכן אשתמש בדוגמה. הגמ’ בב”ק (כו.) מנסה ללמוד חיוב כופר באדם, שחייב בד’ דברים, בק”ו משור שאינו חייב בד’ דברים. ומיד לאחר מכן מנסה ללמוד חיוב ד’ דברים בבהמה, שמשלמת כופר, בק”ו מאדם שאינו משלם כופר. אנו נתקלים כאן בסיטואציה שניתן ללכת בשני מסלולים מנוגדים לחלוטין ושניהם תקפים מבחינה לוגית. כיצד זה ייתכן? האם אני טועה והמסלולים הללו לא סותרים? הרי כל אחד מניח שהתכונה אשר יש לצד אחד מעניקה לו יתרון על הצד השני? כמו כן אין לטעון ששתי נקודות המבט נכונות והדברים נבחנים מכיוונים שונים, מאחר שפשוט (מסברא וכמדומני שראיתי מקור לכך) שהדבר שאנו מנסים ללמוד בק”ו, שייך מבחינה רעיונית גם למה שאנו מבססים עליו את הק”ו [לא יעלה על הדעת לומר שאם יש לי כובע ולך אין, אז ק”ו שאני יותר שבע ממך]. לכן מובן ששתי התכונות הללו נמצאות באותו מישור, ובכל סוג של ק”ו אנו בעצם מכריעים איזה מהם עדיפה. האם עלינו להסיק שאכן אלו דעות חולקות בגמ’? הרי מפשט הגמרא לא משמע כך, והרי זה נעשה במקומות רבים נוספים (למשל ברכות כ"א על ברכת המזון לפני האוכל וברכת התורה לאחר הלימוד).
תשובה
שלום וברכה! לעיתים ישנו קל וחומר שמבוסס על הבדל מהותי, שמבחינת המהות אנו רואים שעניין א' חמור מעניין ב'. כך למשל בלימוד של הגמרא (ברכות ס"ב ב) שאסור לירוק בהר הבית: "ורקיקה מקל וחומר ממנעל: ומה מנעל, שאין בו דרך בזיון, אמרה תורה 'של נעליך מעל רגליך'; רקיקה, שהיא דרך בזיון, לא כל שכן." הקל וחומר כאן מבוסס על כך שבין העניינים יש הבדל מצד המהות, שרקיקה היא דרך ביזיון ומנעל לא. אולם פעמים רבות הקל וחומר מתבסס לא על הצגת הבדל מהותי בין העניינים, אלא על הבדל בדין, שכיוון שעניין א' חמור בדינו מעניין ב', הרי זה מלמד שא' הוא חמור יותר ויחולו בו החומרות שקיימות בב'. בקל וחומר כזה, כפי שציינת, אכן צריך להיזהר שהפרט שבאמצעותו דנים את הקל וחומר יהיה שייך גם מבחינה מהותית ולא ניתן להצביע על כל חומרה שהיא כיוצרת קל וחומר. (למשל: לכאורה אפשר לומר בקל וחומר, שתשעה באב חמור יותר מיום הכיפורים, שהרי מלבד חמשת העינויים שקיימים ביום כיפור יש בתשעה באב גם איסור תלמוד תורה. אבל כמובן אין זה קל וחומר אמיתי, שכן האיסור הזה של תלמוד תורה נובע מעניין האבלות, שאינו שייך ביום הכיפורים.) כאשר הפרט אכן שייך לעניין מבחינה מהותית, הרי ההבדל הזה בדין שקיים בין העניינים מצביע על מדרג ביניהם ומוכיח לנו שאכן א' חמור מב'. בקל וחומר מסוג זה שנסמך על הבדלים בדין, לעיתים עניין א' חמור מעניין ב' בכל הפרטים, ואז הקל וחומר הוא פשוט. כך למשל, הגמרא עושה קל וחומר ממעשר שני לקודש (שבת כ"ה א), או מיום טוב לשבת (ביצה ל"ו ב) – במקרים אלה הצד האחד חמור מן השני בכל פרטיו. אך לעיתים ישנו קל וחומר מן הסוג שאתה מציין, דהיינו שהעניין האחד אינו חמור מן השני בכל הפרטים. אנו מוצאים פרט אחד של חומרה שמופיע בא' ולא בב', ופרט שני של חומרה שמופיע בב' ולא בא'. במצב כזה קיימת שאלתך – מה המקום ללמוד קל וחומר באופן זה? הרי אם ההבדל בדין משמש כדי ללמדנו את המדרג בין הדברים, שעניין א' חמור מעניין ב', כאן אנו מוצאים הבדלים לשני הצדדים, ואם כך אין כאן מדרג ואין ראיה שאחד מהם חמור מחברו. אולם יש לשים לב, שלימודים מסוג זה מופיעים במצב שאין בפרשה האחת שלילה של הפרט השני. דהיינו: אכן בפרשה א' מופיעה חומרה מסוימת ובפרשה ב' חומרה אחרת, אך אין בפרשה א' שלילה של חומרה ב' ולהפך. במצב כזה, ייתכן שניתן ללמוד מכאן לכאן, וכך באחת הפרשיות תהיינה שתי החומרות. זה מה שמנסה לעשות הגמרא בבבא קמא שהזכרת: בתחילה מנסים ללמוד שבאדם יהיה חיוב כופר, שהרי אם אדם חייב בארבעה דברים שאינם בשור, קל וחומר שיהיה חייב גם בכופר שקיים בשור. אם אכן נצליח ללמוד כך, ייצא שאדם חמור משור, שבאדם קיים גם דין ארבעה דברים וגם דין כופר ואילו בשור קיים רק דין כופר. נכון שלכאורה שור חמור מאדם, שבו מופיע כופר ובאדם לא, אבל לאמיתו של דבר (על פי לימוד זה) יוצא שחיוב כופר צריך להיות קיים גם באדם, ויוצא אם כן מדרג ברור, שאדם חמור משור ואין בשור חומרה ביחס לאדם. לאחר שהגמרא מביאה דיוק מן הפסוק שממנו עולה שאדם אינו חייב בכופר, יוצא שאכן יש בשור חומרה שאינה באדם, שדוקא בשור יש חיוב כופר ובאדם לא, ואז מנסים ללמוד לאידך גיסא, שאולי שור יהיה חייב גם בארבעה דברים, ואז ייצא מדרג ששור חמור מאדם. למסקנה, הגמרא דוחה גם את האפשרות הזו, ויוצא שאכן אין כאן מדרג לוגי שזה חמור מזה, אלא לכל אחד מהם יש את המאפיינים המיוחדים לו. אין כאן דעות חולקות בגמרא, האם אדם חמור משור או להפך, אלא שתי אפשרויות שהגמרא מנסה לסדר את הדינים באופן מדורג, כך שהאחד יהיה חמור מן השני במובהק. ולמסקנה אכן אין כאן מדרג.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il