בהמשך לשאלה על ברכת לבבות דקל

לכבוד הרה"ג ר יהודה עמיחי הלוי שמחתי לראות את תשובתך בנושא לבבות דקל שכיום מגדלים בסיטונאות וככל הנראה בכהאי גונא ברכתו בורא פרי האדמה. אלא שלא בריר לי כולי האי לעניות דעתי העניה שמתוך דברי האגרות משה ח"א או"ח סימן נז ענף ב וג היה משמע שהכלל נטעי אינשי אדעתא דהכי אינו ניתן לגמרי להכרעת האדם. היינו דהיכא דעושה שימוש בדקל "שאינו ראוי" ואינו שדרך בריאתו וצמיחתו, דהא "ממעט באילן" על ידי זה כלשון רש"י וכמובא במ"ב, אז אין בקורא דין פירא ג"כ. מה עוד שלדעת ר משה זצ"ל היות שאינו נחשב אוכל אלא לאחר תלישתו, אין ברכתו אלא שהכל. אכן לא התייחס הגאון זצ"ל למציאות דנן של מכירה סיטונאית של לבבות דקל, מ"מ היה משמע מדבריו דאכתי דינו שהכל. אשמח מאוד לחזות בתשובת כבוד תורתו יצילני כבודו משגיאה. וה יאיר את עינינו בתורתו.

בס"ד שלום וברכת ד' ראיתי בדברי האגרו"מ ובענף ב (ד"ה אבל) כתב שאם יש רבים שתולשין או נוטין גם אדעתא דהכי להחישבו פירא לברכת פה"ע. דהיינו השאלה היא לפי המציאות האם נוטעין על דעת כן, ואם יש היום מציאות כזו שיש רבים שנוטעים כך, א"כ במקרה כזה אפילו שבמציאות הוא פוגע בעץ, אבל אין זו השחתה, כדין השחתת העץ שאם שווי העץ (כחומר גלם) אין בכך השחתה כיוון שהשחתה זה לפגוע ולהרוס סתם, אבל כאשר הערך הכספי גבוה יותר אין בכך השחתה, כן גם לגבי העץ שאנשים רוצים את ה"קור" א"כ זה הופך להיות העיקר, אפילו שיש בזה השחתת העץ, אבל זו לא השחתה שזו פעולה לטובת המגדל. על כן נראה שכל מקום שמוכרים קור ומגדלים לצורך כך, א"כ ברכתו אדמה שאין זה עיקר העץ. שבת שלום יהודה הלוי עמיחי מכון התורה והארץ