בפרשת כי תבוא כתוב שבני ישראל לא אכלו לחם ולא שתו יין כל הארבעים שנה, והרי כתוב ברש"י על פרשת צו שנדב ואביהו מתו על כך שנכנסו שתויי יין, אז בני ישראל דווקא כן שתו יין במדבר. ועוד שהרי כתוב מפורשות "ויבא אהרן וכל זקני ישראל לאכל לחם עם חתן משה לפני האלוקים", ואיך התורה אומרת שבני ישראל לא אכלו לחם?! תודה רבה.

שלום הרמב"ן בפרושו לפסוק (דברים פרק כ"ט פסוק ה') מבאר שכוננת משה רבנו לומר לעם ישראל שלא אכלתם לחם במדבר באופן "שתוכלו לחיות ממנו, כי עיקר מחיתם במן היתה, למען תדעו כי אני ה' אלקיכם המחיה אתכם במעשה הנס". הרמב"ן שולל את ההבנה שכוונת הפסוק היא "שלא אכלו לחם כלל כמו לחם לא אכלתי ומים לא שתיתי [כפי שנאמר על משה רבנו בזמן שעלה למרום] - כי בקצת העתים היה לישראל במדבר לחם, כמו שכתוב (שם ב כח כט) אכל בכסף תשבירני ואכלתי ומים בכסף תתן לי ושתיתי כאשר עשו לי בני עשו היושבים בשעיר והמואבים היושבים בער. ורבותינו הזכירו (יומא עה ב) דברים שתגרי אומות העולם מביאים להם במדבר". [הרמב"ן מביא הסבר נוסף בהמשך דבריו, עיין שם]. המלבי"ם מבאר את הפסוק הנ"ל באופן אחר. משה רבנו מציין בפני בני ישראל את מטרת הליכתם במדבר "לְמַעַן תֵּדְעוּ כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם", הדרך לביצוע וליישום מטרה זו היה דרך ניתוק מהעולם הגשמי והחומרי. משה רבנו אומר לעם כך: "הולכתי אתכם אל המדבר לכונה הזאת שלא תתעסקו בדברים גשמים ולא תאכלו לחם גשמי ולא תשתו יין ושכר שכל אלה מפריעים את הנפש מלהשיג השלמות אלא האכלתי אתכם לחם רוחני את המן...שהוא מוצא פי ה' ושתו מי באר שנאמר באר חפרוה שרים כרוה נדיבי העם במחוקק על ידי עסק התורה,שעל ידי זה תבואו להאמין במצות ה' ושהוא משגיח על בני אדם ובפרט לישראל עם קרובו". אני מוסיף על דבריו שאכן כאשר היתה משיכה אל היין והשיכר שהם "מפריעים את הנפש מלהשיג השלימות" אכן היתה נפילה אצל נדב ואביהוא והם נענשו. יום טוב