חוק המלך דברים יז (פס 14-20)

שלום רב, אני תלמידה בכיתה יב, בבית הספר למדנו על חוק המלך וברצוני לשאול שאלה בנושא. בחוק המלך דברים יז (פס 14-20), נאמרו הגבלות לפיהן על המלך הישלוט יהיה לפעול על פי הן, למשל: אסור שיהיו לו הרבה נשים הרבה כסף וזהב והרבה סוסים. "...רַק לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים וְלֹא יָשִׁיב אֶת הָעָם מִצְרַיְמָה וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה לּוֹ מְאֹד:" (שם, טז-יז)". אף על פי כן, מלכים כמו דוד ושלמה הרבו בנשים וכמו כן גם בכסף וזהב ובכך עברו על חוקי המלך. (דוד למשל מתואר פעמים רבות כמושחט ורודף שמלות). דוגמא נוספת לכך היא נכסיו המרשימים של שלמה שמוצגים לראווה ברשימה מפורטת במל"א י 14-25. שם גם יש חזרה על המילה "זהב" 11 פעמים - מילה מנחה. אם כך, כיצד הדבר יתכן? כיצד שלטו מלכים רבים במקרא ופעלו בניגוד לחוק המלך המופיע בדברים יז. מדוע לא נעשה דבר בנידון והמלוכות שפעלו כנגד החוק המשיכו להתקיים? בברכה, וגמר חתימה טובה,

שלום חז"ל מסבירים שדוד לא הרבה נשים יותר מהמותר לו. רש"י מביא את דברי חז"ל: "ולא ירבה לו נשים" - אלא י"ח שמצינו שהיו לו לדוד שש נשים ונאמר לו (ש"ב יב) ואם מעט ואוסיפה לך כהנה וכהנה" דוד היו שש נשים ועל פי משפט המלך מותר לו שמונה עשר נשים. חשוב למיין שאנו עוסקים בגדולי ישראל אין פסול גדול מלהתבונן בהם דרך ההסתכלות הנמוכה והעכשווית שלנו - דוד לא היה רודף שמלות ולא היה מושחת! כדאי ונכון ללמוד את פרשיות דוד ונשיו מתוך הידיעה מי היה דוד ופתאום מגלים פשט אחר בפסוקים. ביחס לשלמה מצאנו מחלוקת תנאים בעניין ריבוי הנשים למלך (בבא מציעא קטו.): דתניא: "ולא ירבה לו נשים". רבי יהודה אומר: מרבה הוא ובלבד שלא יהיו מסירות את לבו. רבי שמעון אומר: אפילו אחת והיא מסירה את לבו הרי זה לא ישאנה. אם כן מה תלמוד לומר "ולא ירבה לו נשים"? אפילו כאביגיל. אם כן מצאנו דעה הגורסת שלמלך מותר להרבות לו נשים בתנאי שלא יסירו את לבבו, ושלמה המלך בטח בחכמתו הרבה וידע שריבוי הנשים לא יסיר את לבבו. בגמרא (סנהדרין כא) נוספת נאמר: אמר ר' יצחק: מפני מה לא נתגלו טעמי התורה? שהרי שתי מקראות נתגלו טעמן, נכשל בהן גדול העולם. כתיב: (דברים י"ז) "לא ירבה לו נשים ולא יסור לבבו", אמר שלמה המלך: אני ארבה ולא אסור – וכתיב (מלכים א' י'): "ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו". וכתיב (דברים י"ז): "לא ירבה לו סוסים ולא ישיב את העם מצרימה" ואמר שלמה: אני ארבה ולא אשיב – וכתיב (מלכים א' י'): "ותצא מרכבה ממצרים". וכך כותב הרד"ק (מלכים א פרק יא): "שתים רעות עשה בזה: אחת שהרבה נשים ואפילו היו מישראל אסור לו להרבות כמו שכתוב 'ולא ירבה לו נשים ולא יסור לבבו', כל שכן שהיו נכריות שהטו לבבו אחרי אלהים אחרים והוא בטח בחכמתו ואמר: 'אני ארבה ולא אסור'. זהו שאמר הנביא: 'אל יתהלל חכם בחכמתו...' מדברי הרד"ק עולה שיש כאן שני חטאים חמורים ביותר: 1. ריבוי נשים - אפילו היו מישראל. 2. נשיאת נשים נכריות ללא גיור. הסיבה לחטאים נעוצה בחכמה ובהצלחה הרבה של שלמה שהביאו אותו לתחושה ש - 'לי זה לא יקרה'. כאן הלקח שיש ללמוד משלמה - לעולם לכבד ולציית לדבר ד' ולהיות ירא חטא. אף אם המלך התנהג בדבר מסויים שלא כדין אין זה פוסל את אישיותו כתוב במדרש: ולא היה לבבו (של שלמה) שלם וגו' כלבב שלם וגו' כלבב דוד אביו אמר ר' שמואל בן נחמני אמר רבי יונתן: כל האומר שלמה חטא אינו אלא טועה, שנאמר: ולא היה לבבו שלם וגו' כלבב דוד אביו, כלבב דוד אביו הוא דלא הוה, מחטא נמי לא חטא. והא כתיב: ויעש שלמה הרע בעיני ה'? אלא מתוך שהיה לו למחות בנשיו ולא מיחה, מעלה עליו הכתוב כאלו חטא" רואים התייחסות נכונה של חז"ל למעשיו של שלמה המלך כיצד הם משקללים את כל אישיותו וכל מעשיו וקובעים - שלא חטא!. בשולי הדברים הביא את דברי הרב אורי שרקי: מה הייתה המטרה של שלמה במעשה זה? לשם מה היה צריך שלמה המלך לשאת אלף נשים? הרב אורי שרקי מסביר שלמעשה המספר אלף מעיד על כך שהמניע הוא מעבר ליצר הרע, יש כאן איזו כוונה פנימית.שלמה המלך לקח לו לנשים את הבנות של כל המלכים וראשי השבטים בעולם. מטרתו של שלמה המלך היא לאחד את כל העולם דרך בית המלך ודרך אישיותו הפרטית. הוא ניסה לרומם את כל האנושות כולה לבדו. שלמה המלך הוא משיח אוניברסלי אמיתי. וזו גם הייתה טעותו. שכן אדם אחד לא יכול לבצע את התפקיד הזה לבדו, וכל הפרטים המרכיבים את הציבור לא היו בדרגתו של שלמה המלך. העם לא היה במדרגה מספיק גבוהה, ולכן במקום להביא לאחדות, נישואיו של שלמה המלך גרמו בדיוק לתוצאה ההפוכה – ריבוי עבודה זרה. המצב הדרדר כל כך, עד שלבסוף שלמה המלך עצמו בנה במות לעבודות הזרות של נשיו (שהן התגיירו אך חזרו לסורן). יום טוב