המנהגים בקשר דל"ת ויו"ד בתפילין

א. מהו הטעם בהבדל בין קשר דל"ת לקשר מרובע בתפילין? הרוב נוהג קשר דל"ת, ואילו מנהג חסידים והתימנים קשר מרובע. ב. האם יש הבדל גם בקשר תפילין של יד בין הספרדים לחסידים והתימנים?

שלום רב. א. הקשר עצמו הוא הלכה למשה מסיני, ונחלקו הראשונים האם גם צורת הד', היוצרת את שם שד"י (ש' בריבוע ראש, ד' בקשר ראש, י' בקשר יד) היא הלכה למשה מסיני. מדברי כמה ראשונים משמע שבצורת הקשר יש מסורת ברורה מסיני לעשות ד' לב' הכיוונים, היינו ם' סתומה. לדעת החולקים, ההלכה למשה מסיני היא רק שהקשר מעכב, ואין צורת ד' מעכבת, ויש לעשות ד' ממש כפי שמסתבר בפשטות. למעשה, מנהג התימנים וחלק מהחסידים והאשכנזים לעשות ם סתומה, אולם המנהג הרווח ברוב הקהילות כיום לעשות ד' ממש, ואלו ואלו דברי אלוקים חיים. ב. גם בזה נחלקו המנהגים: מנהג תימן, אשכנז, וחלק מהחסידים לעשות קשר שיוצא ממנו לולאה קצרה לצד ימין, וממנה משחילים את אורך הרצועה. אולם מנהג עדות המזרח, ספרד ורוב החסידים, לעשות קשר שיוצא ממנו לולאה ארוכה לצד שמאל והיא מושחלת ב'מעברתא', ובחלק הלולאה היוצאת משמאל למעברתא משחילים את אורך הרצועה. מקורות והרחבה: א. בגמ' במנחות (לה:) מובא בשם רב שקשר של תפילין הלכה למשה מסיני, ומדברי רש"י (שם וכן בשבת סב.) עולה שצריך שיהיה קשר בראש בצורת דל"ת וביד בצורת יו"ד, והכל הלכה למשה מסיני. ויחד עם השי"ן נראה שם שד"י. אולם ראה בתוס' (עירובין צז. ד"ה קשר) מבואר שאמנם הלכה למשה מסיני שיהיה קשר אך אין בזה קביעה לגבי צורת הקשר. ולמעשה נראה שדעת רוב הראשונים כדעת רש"י, שהלכה למשה מסיני שהקשר יהיה בצורת ד' (נמקו"י מנחות לה: ד"ה קשר של תפילין, מחזור ויטרי סי' תקי"ג, ספר התרומה סי' רי"ב, האגור אות ע"ב, הלכות תפילין לרא"ש או"ת י"ב, הריטב"א שבת כח: ד"ה נהי, תרוה"ד ח"ב קע"ט, טור סי' ל"ב). ועיין תוס' (ברכות ו.) מה שהקשו על רש"י, וכן באו"ז (סי' תקס"ו) וכבר יישב כל זה הרמב"ן (שבת כח:). וכתב מרן בבית יוסף (סימן ל"ב נ"ב): "מדברי רש"י בהקומץ (לה:) משמע שלא היתה נראית צורת דלי"ת בקשר אלא לצד חוץ לבד דאהא דאמר רב נחמן בר יצחק ונוייהן לבר פירש שהצד של הקשר שנראה בו הדלי"ת יהא נראה מבחוץ משמע דמצד פנים אינו נראה בו דלי"ת ועכשיו נהגו לעשות הקשר בענין שהדלי"ת נראית משני צדדין ומיהו משמע שאין קפידא בדבר". ולפי ביאור זה, עולה שלרש"י הד' היא ם סתומה, הנראת מבחוץ כדלת. אולם סיים שאין הדבר לעיכובא. והנה הרמב"ם (תפילין ג א') כתב: "שמונה הלכות יש במעשה התפילין כולן הלכה למשה מסיני ולפיכך כולן מעכבות ואם שינה באחת מהן פסל... ושיהיה בעור של ראש צורת שי"ן מימין ומשמאל... ושיהיה הקשר שלהן קשר ידוע כצורת דל"ת". ומשמע שיש קשר ידוע לכך וזהו לעיכובא. ובהמשך כתב (שם שם י"ג) :"וקושר קשר מרובע כמין דל"ת וקשר זה צריך כל ת"ח ללמדו, ואין אפשר להודיע צורתו בכתב אלא בראיית העין". ויש שהבינו בפשטות שהוא סובר כרש"י. וממילא גם לשיטתו צריך ם סתומה כפי שכתב בב"י. וכן פסק מרן השו"ע (ל"ב נ"ב), וז"ל: "יכניס הרצועה תוך המעברתא ויעשה קשר כמין דלת בשל ראש וכמין יוד בשל יד להשלים אותיות שד"י עם השין שבשל ראש". ומדברי מרן כדברי רש"י שצריך שיהיה קשר דלת. ונראה שזהו לדעתו שהעיקר שיהיה כצורת ד' בין בצורת מם מצד אחד ובין צורת ד' ממש, וכדבריו בב"י. וכן מבואר באחרונים שאין הדבר לעיכובא וכל המנהגים כשרים. ובשו"ע הרב (ל"ב ע"ט) ציין את ב' המנהגים: "והקשר של ראש אין צריך שיהיה נראה כמין דלי"ת אלא מצד חוץ ולא מצד פנים שכלפי הראש ויש נוהגין לעשותו בענין שיהיה נראה כמין דלי"ת מב' צדדין". ובמ"ב (שם ס"ק רל"ג) כתב: "ויש שעושין קשר כמ"ם סתומה שנראה כשני דלתין משני צדדין, רגלו של זה בצד ראשו של זה. ועין בספר תפארת אריה שהביא בשם תשובה מאהבה, והסכים עמו לדינא דאלו העשוים קשר של דל"ת מכון יותר לדינא". ונראה מדבריו שהעיקר הוא קשר של ד' ולא ם סתומה. והעיר על דבריו במשנת הסופר (סי' כ"ג ס"ה ביאור הסופר ד"ה ויש), שבתפארת אריה נראה להיפך, שיש לעשות קשר מרובע, והד' תהיה ברצועות, וכפי שכתב המ"ב בעצמו (סי' כ"ז סקל"ז). אולם למעשה מפשטות דברי המ"ב לא משמע כן אלא העיקר צורת ד'. וראה בפרי עץ חיים (שער תפילין כ' ע"ד) שהובא הגהה של הר"מ דלנזאנו, וז"ל: "קשר של ראש של תפילין זה נעלם מעיני רבים, ובבחרותי הוקשה לי, כי הקשר שהיה לי היה בצורת ם והוקשה לי כי אלו הם ארבע ם ם מרובעים ואנן צורת ד' בעינן ולא מנין ד' שהוא ארבע... ועוד כי בזוהר פרש פנחס אמרו ד' כפולה. לא נתקררה דעתי עד שעליתי לארץ ישראל ועשו לי תלמידי האר"י זלה"ה קשר בצורת ד' כפולה וקשר זה אי אפשר ללמד אלא במראית העין כי הוא כצורת ד' כפולה מבחוץ כזה: ם". ואף שכך נהגו בעבר בתקופת רש"י ועוד לפני כן, ושכן היה מנהג האריז"ל, מכל מקום כיום רבים נוהגים לעשות צורת ד' אחת דווקא, וכפי שכתב בשו"ת שמחת כהן (דף לה:), שכיום נשתנו הדברים, והעוסקים במלאכת התפילין בירושלים נהגו לעשות ד'. ומדברי תרוה"ד (ח"ב סי' קע"ט), המג"א (סי' כ"ז סקט"ז) וקסת הסופר (כ"ג ה'), שו"ת בית אהרן (סי' תקפ"ז), משמע שכן העיקר לדינא לעשות דוקא קשר של ד' פשוט. ולמעשה אלו ואלו דברי אלוקים חיים. מנהג התימנים וחלק מהחסידים והאשכנזים לעשות ם סתומה, אולם המנהג הרווח ברוב הקהילות כיום לעשות ד' ממש. ב. לגבי קשר תפילין של יד, ראה שו"ע (כ"ז ב') וביה"ל (שם ד"ה המנהג הנכון), טעמי המנהגים (דף תרי"ט תרכ"א). למעשה כיום יש ב' מנהגים בצורת הקשר: א. יש נוהגים לעשות קשר שיוצא ממנו לולאה קצרה לצד ימין, וממנה משחילים את אורך הרצועה. ב. יש נוהגים לעשות קשר שיוצא ממנו לולאה ארוכה לצד שמאל והיא מושחלת ב'מעברתא', ובחלק הלולאה היוצאת משמאל למעברתא משחילים את אורך הרצועה. וכתב הגר"י רצאבי (שם בהערה ל'): שטוב לעשותו כצורה שבסוף טעמי המנהגים שם בשם נוסח אשכנז, וגם הוא מתאים ממש למנהג תימן שעושים הלולאה לצד הלב, ולא כנוסח ספרד שהלולאה לצד חוץ (וציין לבה"ל כ"ז ב' "המנהג"), אלא שהתימנים מצמצמים בשיעורה, כיון שאע"פ שמושכים ומותחים אותה כלפי מטה כמנהג אשכנז, מכל מקום ממשיכים לכרוך אותה כלפי חוץ כמנהג הספרדים. וסיים "ומנהגינו לעשות קשר היו"ד לצד הלב והתפילה עליו לצד חוץ, והמעברתא לצד הכתף, וכהכרעת מרן סימן כ"ז ב' ג', וכאשר ראיתי גם כן בתפילין ישנות". למעשה מנהג התימנים, אשכנז, וחלק מהחסידים, לעשות את אופן הקשירה כשיטה א' לעיל, ואילו מנהג עדות המזרח, ספרד ורוב החסידים כשיטה ב'. חשוב לציין למה שכתוב בזוה"ק (פנחס רלו:) ובפוסקים (שו"ע כ"ז ב') ואחרונים (שם), להיזהר שלא תזוז היו"ד של הקשר מריבוע התפילין של יד. ברכת ה' עליכם,