Error 301 Moved permanent HTTPS

Moved permanent HTTPS

Guru Meditation:

XID: 470897


Varnish cache server

301 Moved permanent HTTPS

Error 301 Moved permanent HTTPS

Moved permanent HTTPS

Guru Meditation:

XID: 470898


Varnish cache server

301 Moved permanent HTTPS

Error 301 Moved permanent HTTPS

Moved permanent HTTPS

Guru Meditation:

XID: 470899


Varnish cache server

301 Moved permanent HTTPS

Error 301 Moved permanent HTTPS

Moved permanent HTTPS

Guru Meditation:

XID: 470900


Varnish cache server

שאל את הרב הלכה האם מברכים במקרים שונים

מדוע בסעודת אמנים כל אחד מברך לעצמו?

שאלה
שלום רב, מצוי שיש סעודות אמנים שבהן כל אחד לוקח מאכל מסוים ומברכים אחד לאחר השני. הרי לכאורה מכיוון שכולם יושבים יחד עדיף שאחד יברך ויוציא את השאר משום ברוב עם הדרת מלך! תודה רבה
תשובה
שלום וברכה. כיום ניתן לקיים לכתחילה סעודת אמנים כאשר כל אחד מברך בקול רם וכולם עונים אמן, ואין בזה התנגשות מצד "ברוב עם הדרת מלך". מקורות והרחבה: מבואר בשו"ע (קס"ז סע' י"א) לעניין ברכת המוציא, שאין המסובין יוצאין בברכת המברך אא"כ ישבו עמו ב"הסיבה", ומבואר שם ע"פ התוס' והרא"ש, שישיבה סביב השלחן כיום נחשבת כהסיבה של פעם, כיון שאנו לא רגילין בהסיבה. וכתבו הטור והשו"ע (רי"ג סע' א') שעל פירות ושאר מאכלים חוץ מפת ויין, אם היו האוכלים שנים או יותר אחד פוטר את חבירו אפילו בלא הסיבה, אלא שעכ"פ צריך לשבת יחד, ודווקא פת ויין שהם חשובים, צריכים הסיבה, ולדידן הוי ישיבה כמו הסיבה לדידהו, ולכן אנו שאין לנו דין הסיבה אין חילוק בין פת ויין לשארי דברים, שבישיבה אפילו פת ויין אחד מברך לכולם ושלא בישיבה אפילו בשאר דברים כל אחד מברך לעצמו. וביאר המ"ב (שם סק"ג) שאם היו שניים אחד פוטר את חברו, משום "ברוב עם הדרת מלך", וכתב (שם סקי"ז) וז"ל: "כבר הפוסקים אם כמה אנשים עושים מצוה אחת מצוה לכתחלה שאחד יברך לכלם ד'ברב-עם הדרת מלך' ומשמע שדעת מרן שכבר מב' אנשים ויותר הוי ברוב עם הדרת מלך". ועיין שם שהפנה למ"ב בסימן ח' (ס"ק י"ג) שכתב לגבי ברכה על מצות ציצית, שאף שלכתחילה יותר טוב שאחד יוציא את חברו, מכל מקום כתב "אך לא נהגו כן, ואפשר משום שאין הכל בקיאין להתכון לצאת ולהוציא" ידי חובה. וראה בבה"ל (סי' תכ"ו ב' ד"ה אלא) לגבי קידוש לבנה, שברוב עם הוא בעשרה, ולכן אם הוא יודע שבהמשך יוכל לברך בעשרה ימתין עד ליל עשירי לחודש כדי לקיים את המצוה לכתחילה ברוב עם. אולם סיים שם, שלפי החיי אדם שבג' גם נקרא ברוב עם, אין צורך להמתין בשביל עשרה, ובפרט בימי החורף שיש עננים ועלולים להחמיץ לגמרי את הברכה. ע"כ. על כל פנים כאן (רי"ג סק"ג), וכן במ"ב (סי' ח' סקי"ג) משמע שאף בשניים נקרא "ברוב עם". ויש לציין שבתוספתא (ברכות פ"ו הובאה לעניין זה בשו"ת הר צבי ח"א סי' י"ט) משמע דוקא עשרה, וז"ל: "עשרה שהיו עושים מצוה אחד מברך לכולם". והנה כבר כתב הרמ"א (רי"ג א') על דברי המחבר הנ"ל, וז"ל: "ויש אומרים דבכל הדברים חוץ מפת ויין לא מנהי הסבה, והוא הדין ישיבה לדידן (ב"י סי' קע"ד בשם הראב"ד), ולכן נהגו עכשו בפרות שכל אחד מברך לעצמו". ובמ"ב (שם סקי"ב) כתב שהוא הדין לשאר דברים שלא נוהגים כיום שאחד מברך לכולם. ולגבי יין כתב שמהרמ"א משמע שמועיל ישיבה לכך שאחד יברך, אולם כתב שהב"ח והגר"א ועוד אחרונים הסיקו לדינא שגם ביין, טוב שכל אחד יברך לעצמו, משום שכיום "אין העולם רגילין לקבע עצמן על היין" והסיק שהדבר תלוי במנהג המקום אם רגילים לקבוע על יין. וחתם את דבריו המ"ב (שם): "וכמדמה שכעת המנהג פשוט ברב המקומות שאין מוציאין אחד את חברו כמעט בשום דבר מאכל, אף שהוא נגד הדין [היינו שמן הדין יש הידור מצוה ברוב עם הדרת מלך] ואפשר שהוא משום שאין הכל בקיאין להתכון לצאת ולהוציא, וכין זה מבאר בחיי אדם כלל ה'", וכפל את דבריו כאמור לעיל לעניין ברכת המצוות (סי' ח' סקי"ג). וכן כתב לגבי פת (קס"ח ס"ק כ"א) בשם מחצית השקל: "ודע דכהיום שהמנהג שכל אחד מברך לעצמו ברכת המוציא, לכאורה לא שייך כלל דין זה, אלא כל אחד יברך על פתו שאוכל". וטעם נוסף מדוע כיום לא נוהגים שאחד מברך לכולם, כתב בשו"ע הרב (קס"ז סעיף י"ח) וז"ל הזהב: "וכל מקום שקביעותם מועלת לצרפם לברכה אחת מצוה שאחד מברך לכולם ולא כל אחד בפני עצמו משום שנאמר ברוב עם הדרת מלך, ומכל מקום רשאים הם לקבוע יחד על דעת שלא להצטרף כמו שיתבאר בסי' רי"ג, ולפיכך נהגו עכשיו לברך כל אחד לעצמו משום שההמון לא היו נזהרים מלהשיח בין שמיעת הברכה להטעימה לכן הנהיגו לברך כל אחד לעצמו וכיון שנהגו כן הרי זה כאילו היתה דעתם בפירוש בקביעותם יחד שקובעים על דעת שלא להצטרף ופטורין מהידור זה". עם זאת כתב בשו"ע הרב (סי' רי"ג סע' ז') שכל האמור לעיל זה דוקא כשכל אחד מקיים מצוה שלימה, אך אם בין כולם נעשית מצוה אחת שלימה, אחד מברך לכולם בכל עניין, כגון בבדיקת חמץ, הפרשת חלה, קביעת מזוזה. עיין שם. וכן פשוט שמצוות שנתקבלו בעם ישראל לעשותם ביחד דוקא, כגון תקיעת שופר וקריאת מגילה ודאי שיש לעשותם ברוב עם (עיין פסק"ת רי"ג ב' והערה 9). העולה מן האמור, שהמנהג הפשוט כיום שאין אחד מברך להוציא את כולם משום שאין כולם בקיאים להתכוון לצאת ולהוציא, וכן משום שלא נזהרים מלדבר או להסיח תוך כדי הברכה כפי שכתב שו"ע הרב, וממילא כאילו קבעו עצמם על דעת שלא להצטרף לברכה כלשונו של שו"ע הרב, ולכן אין בזה גם ברכה שאינה צריכה (ראה דעת תורה למהרש"ם) מלבד ברכות מסוימות שהתקבלו לאומרם בציבור כאמור. וכן הכרעת גדולי הפוסקים (שו"ע הרב שם, חיי"א כלל ה' י"ז, מ"ב לעיל, ערוה"ש קס"ז כ"ח, וראה כה"ח קס"ז סקנ"ט ופסק"ת לעיל ובקס"ז כג. שציינו לעוד פוס'), ובכה"ח (שם) כתב שגם לדברי המקובלים כיון שע"י הברכה הוא מברר נצוצי קדושה השייכים לתיקונו ויש לעשות זאת כפי כוחו וכוונתו, אין ראוי לסמוך על אחרים במקום שהוא יכול לתקן יותר, והוסיף גם טעם ע"פ פשט, עיין שם. ואם כן בנידון השאלה, ודאי שאפשר לקיים סעודה כזאת מכל הטעמים הנ"ל, ואדרבא בסעודה זאת קובעים מראש שבאים על דעת זה שכל אחד מברך לעצמו כדי שיענו אמן, וממילא אין בזה כל חשש מדין של "ברוב עם" וברכה שאינה צריכה.
עוד בנושא האם מברכים במקרים שונים

לא ניתן להעביר הודעה לרבנים באמצעות מערכת התגובות. לחץ כאן להעברת שאלתך לרב.

301 Moved permanent HTTPS

Error 301 Moved permanent HTTPS

Moved permanent HTTPS

Guru Meditation:

XID: 470901


Varnish cache server

301 Moved permanent HTTPS

Error 301 Moved permanent HTTPS

Moved permanent HTTPS

Guru Meditation:

XID: 470902


Varnish cache server