שלום, אני עומד בפני רכישה של תפילין לבני הבכור. מקריאה בענין ראיתי שיש מספר עניינים הדורשים הכרעה לפני הרכישה ורציתי לשאול את הרב מה נכון לקנות. אציין שאני אשכנזי אבל אני לא יודע מה "מנהג האבות" שלי. כלומר, אני יכול להסתכל מה יש בתפילין שלי אבל ברור לי שהם לא נרכשו מתוך היכרות של אבי עם "מנהג האבות" של משפחתו אלא פשוט נרכשו. א. שאלה מרכזית היא לגבי הפרשיות - האם לכתוב אותן כשיטת הרמב"ם (מבחינת הפרשה האחרונה שאמורה להיות סתומה וכו') או כשיטת הט"ז (שחידש דרך כתיבה שייתכן ויוצאים בה ידי חובת הרמב"ם וגם הרא"ש)? ממה שאני קורא אני רואה שיש מנהגים שונים ואחד כותב ש"מזה דורות נהגו כט"ז" והאחר כותב ש"יש לכתוב ע"פ הרמב"ם כדי לצאת ידי חובה בצורה בטוחה". וכן על זה הדרך. ב. ענין נוסף הוא לגבי הבתים - האם ההידורים המכונים "ריבוע רגל" ו"מכוונות" הם הידורים טובים? או שמא הם חסרי משמעות ורק נועדו להוות סימן לקונה שהבתים יותר מוקפדים בעשייתן? שמעתי מי שאומר שעדיף שלא לקנות מכוונות.. ג. לגבי קשר תפילין של ראש. בתפילין שלי (את זה קל לראות בלי צורך לפתוח..) הקשר הוא בצורת ד רגילה. הבנתי שיש בזה עוד שיטה (קשר כעין ם) - האם יש ענין לבקש דווקא כזה או שפשוט אבקש קשר כמו שיש לי? ד. בקשר התפילין של יד - האם מספיק לבקש מעושה הבתים שיקשור את הקשר בגיד לבית או שכדאי לבקש מה שנקרא קשר החפץ חיים? כל רצוני הוא שבני יזכה לתפילין הטובות והנכונות ביותר עבורו. אני מודה מאד לרב מראש על המענה, זה יעזור לי מאד

שלום וברכה לשואל היקר. ראשית כל חזק ואמץ על עצם הבירור במצוה כה חשובה שאתה חפץ לזכות בה את בנך נ"י. א. לגבי הפרשיות התפילין כרמב"ם או כט"ז - נחלקו בכך הפוסקים. הכרעת רוב פוסקי אשכנז כשיטת הט"ז. עם זאת רבים מפוסקי זמננו כתבו שיש לעשות גם לבני אשכנז תפילין כשיטת הרמב"ם, וכך נוהגים סופרים רבים אלא אם כן יש בקשה מיוחדת לעשות כשיטת הט"ז. ולכן אם לא ידוע לך מנהג אבות מחייב, תעשה כשיטת הרמב"ם. ב. לגבי הידורים בבתים: "ריבוע רגל" ו"מכוונות" - יש הסוברים שיש בכך הידור, אולם גם ללא הידורים אלו התפילין נחשבות למהודרות לכתחילה. לכן אינך מחוייב להוסיף על כך במחיר. ג. לגבי קשר תפילין של ראש האם לעשות קשר בצורת ד' פשוטה או ם' סתומה - מנהג התימנים וחלק מהחסידים והאשכנזים לעשות ם סתומה. אולם המנהג הרווח ברוב הקהילות כיום לעשות ד' ממש, ולכן מי שאין לו מנהג, יעשה ד' פשוטה. ד. לגבי קשר תפילין של יד, האם לקשור בגיד או לבקש קשר חפץ חיים (בתפילין נוסח אשכנז) - אם יש אפשרות לעשות קשר חפץ חיים, יש לכך עדיפות כיון שזה מחזיק יותר זמן, ויש עוד דרך להניח במעברתא חתיכה קטנה של רצועה. מקורות והרחבה: א. נחלקו הרמב"ם (תפילין פ"ח א'-ב') והרא"ש (הלכות ס"ת סי' י"ג) באופן כתיבת פרשיות פתוחות וסתומות. וכתב מרן השו"ע (או"ח סי' ל"ב סע' ל"ו): "יעשה כל פרשיותיה פתוחות חוץ מפרשה אחרונה הכתובה בתורה שהיא והיה אם שמוע שיעשנה סתומה ואם שינה פסול... ונמצא ששלשה פרשיות הפ פתוחות בין להרמב"ם בין להרא"ש ופרשה אחרונה היא סתומה לדעת הרמב"ם", ואם כן הרמב"ם הכריע כדעת הרמב"ם, ואילו הרמ"א פסק כאורחות חיים להכשיר בכל הפרשיות פתוחות, אולם כיום גם האשכנזים נוהגים לכתוב פרשת והיה אם שמוע סתומה. הט"ז חידש שיטה שתתאים לרמב"ם ורא"ש גם יחד, היינו שאם יסיימו את פרשת שמע ם רווח של פחות מכדי ט' אותיו, וכן ישאירו בתחילת פרשת והיה אם שמע פחות מט' אותיות. והוא סובר שע"י שאין לפרשה ט' אותיות במקום אחד כי אם ע"י צירוף היא נקראת סתומה לכל הדעות. וראה במ"ב (סי' ל"ב ס"ק קס"ד) שכתב שכן דעת הרמ"ע מפאנו, והגר"א, ושכן נהג לעשות הפמ"ג. ע"כ. וכ"פ בקסת הסופר סי' כ' סע' ז'. ובערוה"ש (סי' ל"ב ס"ג) כתב בזה"ל: "והסכימו לזה רוב גדולי ישראל וכן עושים ברוב תפוצות ישראל", ואכן כך פסקו רוב פוסקי אשכנז. אולם כמה מפוס' אשכנז נהגו בזה כדעת מרן השו"ע (שו"ע הרב סי' ל"ב סע' נ"ב, חת"ס יו"ד סי' רס"א בשם מו"ר הגה"ק רבי נתן אדלר, ועיין חזו"א או"ח סי' י' סק"ב). ויתרה מכך כתבו מגדולי הפוסקים הספרדים, שבשיטה זו ספרדים לא יוצאים ידי חובה והוי קרקפתא דלא מנח תפילין, שהרי לא יוצא בזה לשיטת מרן השו"ע ולכן אם מניח שלא יברך (שו"ת איש מצליח ח"א יו"ד סי' מ"ד, אור לציון ח"ב ג' אות ז', שו"ת יבי"א ח"ט או"ח סי' ק"ח, אולם ראה בשו"ת חיים שאל ח"א סי' נ"ט לגאון חיד"א שנוטה לכך שבדיעבד יוצא). והיום סופרים רבים נוהגים לכתוב לבני אשכנז כשיטת הרמב"ם, שכן הורו להם כמה מפוסקי זמננו (הגר"מ אליהו זצ"ל, הגר"ד ליאור שליט"א ועוד). וכן שמעתי שכך הורו הגר"מ אליהו זצ"ל ועוד פוס' לסופרים, לנהוג בסתם כדעת הרמב"ם אלא אם כן יש דרישה לעשות כשיטת הט"ז (אם הקונים אכן יודעים שכך מנהגם ויודעים מהי שיטת הט"ז כומה אותיות צריך לעשות בסוף ותחילת כל פרשה). למעשה נהגו בני ספרד וחלק מבני אשכנז כשיטת המחבר, וחלק מבני אשכנז נהגו כשיטת הט"ז (ועיין בהרחבה בקול יעקב ס"ק קס"ז). ב. פוסקים רבים הכשירו ריבוע מכונה (שו"ת מנחת שלמה ח"ב סי' ד', בצל החכמה ח"ה נ"ב, תשובות והנהגות ח"ב סי' כ"ח), אולם ודאי שיש בכך הידור שטוב להחמיר בו (ראה שו"ת קנין תורה ח"ז סי' ב' שכתב שהבד"צ בי"ם מחמירים בזה) וראה בשו"ת להורות נתן (י"א סי' א'-ג') שהפליג לומר שרק אם הריבוע נעשה ביד יש להכשיר. ולמעשה שמעתי מפי סופרים בשם הגר"מ אליהו זצ"ל ועוד מפוס' זמננו, שגם ריבוע מכונה הוא לכתחילה כיון שהיד פועלת את הקירוב אף שהמכונה מסתובבת, ואם כן זה נחשב לכח גברא, ולכן גם ע"י מכונה נחשבות התפילין למהודרות. לגבי "מכוונות", יש להקדים שבברייתא במנחות (ד:) מובא לגבי עשיית הבתים, שיש להעביר חוט "בין כל אחת ואחת", ונחלקו הראשונים מדוע צריך להעביר, דעת הרא"ש (תפלין סי' ב') משום שצריך להבדיל בין פרשה לפרשה, וממילא דין זה שייך רק אם כל הפרשיות כתובות על קלף אחד, ואילו לדעת הרמב"ם צריך להעביר חוט כדי להבדיל בין בית לבית, ולשיטה זו יש להעביר חוט אף אם הפרשיות כתובות בנפרד. מרן השו"ע (ל"ב מ"ז, ל"ב נ"א) פסק כדעת הרא"ש, שחובה להעביר חוט בין הבתים כאשר הפרשיות כתובות על קלף אחד, והוסיף שלכתחילה יש להעביר חוט גם אם כל פרשה כתובה על קלף נפרד, כשיטת הרמב"ם. וכתב המ"ב (שם ס"ק רי"ז) שהמנהג בזה כדעת הרמב"ם. בהידור שנקרא "תפילין מכוונות", ניתן להבחין מבחוץ שיש חוט שעובר ויוצא מבין הבתים ועובר בהם בצורה ישרה. רוב העולם וכן רבים מגדולי ישראל לא נהגו בהידור זה, אולם יש בהידור זה מעלה. עם זאת דעת הגר"מ אליהו זצ"ל עוד פוס' שאין צורך להחמיר בהידור זה וכן הורה למפעל תפילין נודע. יש לציין שבדרך כלל תפילין מכוונות עושים ביחד עם ריבוע רגל (נראה להוסיף שאם כבר מחמירים, יש להחמיר בהידור "חרוצות"). ג. בגמ' במנחות (לה:) מובא בשם רב שקשר של תפילין הלכה למשה מסיני, ומדברי רש"י (שם וכן בשבת סב.) עולה שצריך שיהיה קשר בראש בצורת דל"ת וביד בצורת יו"ד, והכל הלכה למשה מסיני. ויחד עם השי"ן נראה שם שד"י. אולם ראה בתוס' (עירובין צז. ד"ה קשר) מבואר שאמנם הלכה למשה מסיני שיהיה קשר אך אין בזה קביעה לגבי צורת הקשר. ולמעשה נראה שדעת רוב הראשונים כדעת רש"י, שהלכה למשה מסיני שהקשר יהיה בצורת ד' (נמקו"י מנחות לה: ד"ה קשר של תפילין, מחזור ויטרי סי' תקי"ג, ספר התרומה סי' רי"ב, האגור אות ע"ב, הלכות תפילין לרא"ש או"ת י"ב, הריטב"א שבת כח: ד"ה נהי, תרוה"ד ח"ב קע"ט, טור סי' ל"ב). ועיין תוס' (ברכות ו.) מה שהקשו על רש"י, וכן באו"ז (סי' תקס"ו) וכבר יישב כל זה הרמב"ן (שבת כח:). וכתב מרן בבית יוסף (סימן ל"ב נ"ב): "מדברי רש"י בהקומץ (לה:) משמע שלא היתה נראית צורת דלי"ת בקשר אלא לצד חוץ לבד דאהא דאמר רב נחמן בר יצחק ונוייהן לבר פירש שהצד של הקשר שנראה בו הדלי"ת יהא נראה מבחוץ משמע דמצד פנים אינו נראה בו דלי"ת ועכשיו נהגו לעשות הקשר בענין שהדלי"ת נראית משני צדדין ומיהו משמע שאין קפידא בדבר". ולפי ביאור זה, עולה שלרש"י הד' היא ם סתומה, הנראת מבחוץ כדלת. אולם סיים שאין הדבר לעיכובא. והנה הרמב"ם (תפילין ג א') כתב: "שמונה הלכות יש במעשה התפילין כולן הלכה למשה מסיני ולפיכך כולן מעכבות ואם שינה באחת מהן פסל... ושיהיה בעור של ראש צורת שי"ן מימין ומשמאל... ושיהיה הקשר שלהן קשר ידוע כצורת דל"ת". ומשמע שיש קשר ידוע לכך וזהו לעיכובא. ובהמשך כתב (שם שם י"ג) :"וקושר קשר מרובע כמין דל"ת וקשר זה צריך כל ת"ח ללמדו, ואין אפשר להודיע צורתו בכתב אלא בראיית העין". ויש שהבינו בפשטות שהוא סובר כרש"י. וממילא גם לשיטתו צריך ם סתומה כפי שכתב בב"י. וכן פסק מרן השו"ע (ל"ב נ"ב), וז"ל: "יכניס הרצועה תוך המעברתא ויעשה קשר כמין דלת בשל ראש וכמין יוד בשל יד להשלים אותיות שד"י עם השין שבשל ראש". ומדברי מרן כדברי רש"י שצריך שיהיה קשר דלת. ונראה שזהו לדעתו שהעיקר שיהיה כצורת ד' בין בצורת מם מצד אחד ובין צורת ד' ממש, וכדבריו בב"י. וכן מבואר באחרונים שאין הדבר לעיכובא וכל המנהגים כשרים. ובשו"ע הרב (ל"ב ע"ט) ציין את ב' המנהגים: "והקשר של ראש אין צריך שיהיה נראה כמין דלי"ת אלא מצד חוץ ולא מצד פנים שכלפי הראש ויש נוהגין לעשותו בענין שיהיה נראה כמין דלי"ת מב' צדדין". ובמ"ב (שם ס"ק רל"ג) כתב: "ויש שעושין קשר כמ"ם סתומה שנראה כשני דלתין משני צדדין, רגלו של זה בצד ראשו של זה. ועין בספר תפארת אריה שהביא בשם תשובה מאהבה, והסכים עמו לדינא דאלו העשוים קשר של דל"ת מכון יותר לדינא". ונראה מדבריו שהעיקר הוא קשר של ד' ולא ם סתומה. והעיר על דבריו במשנת הסופר (סי' כ"ג ס"ה ביאור הסופר ד"ה ויש), שבתפארת אריה נראה להיפך, שיש לעשות קשר מרובע, והד' תהיה ברצועות, וכפי שכתב המ"ב בעצמו (סי' כ"ז סקל"ז). אולם למעשה מפשטות דברי המ"ב לא משמע כן אלא העיקר צורת ד'. וראה בפרי עץ חיים (שער תפילין כ' ע"ד) שהובא הגהה של הר"מ דלנזאנו, וז"ל: "קשר של ראש של תפילין זה נעלם מעיני רבים, ובבחרותי הוקשה לי, כי הקשר שהיה לי היה בצורת ם והוקשה לי כי אלו הם ארבע ם ם מרובעים ואנן צורת ד' בעינן ולא מנין ד' שהוא ארבע... ועוד כי בזוהר פרש פנחס אמרו ד' כפולה. לא נתקררה דעתי עד שעליתי לארץ ישראל ועשו לי תלמידי האר"י זלה"ה קשר בצורת ד' כפולה וקשר זה אי אפשר ללמד אלא במראית העין כי הוא כצורת ד' כפולה מבחוץ כזה: ם". בעבר נהגו לעשות בקשר תפילין של ראש ם' סתומה, כן נהגו בתקופת רש"י ועוד לפני כן, וכך היה מנהג רבנו האריז"ל, מכל מקום כיום רבים נוהגים לעשות צורת ד' אחת דוקא, וכפי שכתב בשו"ת שמחת כהן (דף לה:), שכיום נשתנו הדברים, והעוסקים במלאכת התפילין בירושלים נהגו לעשות ד'. ומדברי תרוה"ד (ח"ב סי' קע"ט), המג"א (סי' כ"ז סקט"ז) וקסת הסופר (כ"ג ה'), שו"ת בית אהרן (סי' תקפ"ז), משמע שכן העיקר לדינא לעשות דוקא קשר של ד' פשוט. ולמעשה אלו ואלו דברי אלוקים חיים. מנהג התימנים וחלק מהחסידים והאשכנזים לעשות ם סתומה, אולם המנהג הרווח ברוב הקהילות כיום לעשות ד' ממש. ושמעתי מפי סופרים שהורו להם מורי הוראה שלמי שאין מנהג, יש לעשות מ' פשוטה, כפי שנוהגים כיום רוב העולם. ד. בזוה"ק (פנחס רלו:) ובפוסקים (שו"ע כ"ז ב') ואחרונים (שם), כתבו שיש להזהר שלא תזוז היו"ד של הקשר מריבוע התפילין של יד. בנוסח אשכנז כיון שהקשר זז יתר על המידה, נכון לבקש מהסופר שיעשה לך קשר חפץ חיים, כיון שבכך הקשר לא זז (אולם לא כולם בקיאים בעשיית קשר זה). יש שמעבירים את הרצועה פעמיים בתוך המעברתא, ויש שמכניסים חתיכת רצועה קטנה בתוך המעברתא ובכך מקבעים את הקשר. וזה עדיף על גיד כיון שהוא נקרע ולא מחזיק זמן. יש לציין שקשר יו"ד של חסידים נוסח ספרד ובני עדות המזרח, כיון שהקשר יחסית מקובע, משום שכיום הרצועות עשויות מבהמה גסה והמעברתא צרה, לכן הקשר של יוד תקוע בדרך כלל בלא שום תוספת, ומספיק שיקשרו את הקשר בגיד, משא"כ בקשר נוסח אשכנז, הגיד עלול להקרע. ברכת ה' עליכם,