שלום רב. בעקבות לימוד המשנה בברכות ו, ז בכיתתי (כיתה יב) עלו השאלות הבאות - אשמח לתשובה: 1. מי שאוכל סלט ללא לחם, ורוצה להספיג את הרוטב שנשאר בסוף במעט לחם ולאכול (לא כדבר עיקרי, אלא כדי "לנגב" את מעט הרוטב שנשאר), האם הלחם פטור מברכה? 2. ראינו שיש דעות שיש לברך על שניצל מזונות, בשל פירורי הלחם שעוטפים אותו בציפוי. האמנם? האין זה נחשב טפל לבשר? 3. האם ההחלטה אם באוכל דבר מסוים הוא עיקרי ודבר אחר טפל היא אישית? (ייתכן שעבור אדם אחד גביע הגלידה יהיה טפל לגלידה ועבור אדם אחר זה ייחשב כעיקרי?) 4. ומה אם ברצוני לברך גם על הטפל וגם על העיקר? האם זו נחשבת ברכה לבטלה? בתודה מראש. בתיה

שלום וברכה. ראשית אני מוכרח לציין שניכר שלמדת סוגיה זו לעומק. 1. מדברי המשנה והראשונים, עולה שהלחם פטור מברכה כאשר הוא נועד רק להעביר את החריפות או המליחות כדי שלא יזיק לו בגרון (שו"ע רי"א א'). ובנידון שאלתך נראה שיש גם הנאה מהפת עצמה ולא רק סילוק של היזק ולכן יש לברך. וכבר כתבו האחרונים בשם השל"ה הקדוש (הובא במ"ב רי"ב סק"ה): "דטוב להמנע מלאכול פת למיתוק שתיית היין שרף, כי מי יוכל להבחין היטב אם הוא רק להפיג מרירותו או גם לסעוד הלב, דאז צריך לברך המוציא ונטילת ידיים". לכן למעשה דבר זה כמעט ואינו מצוי. 2. אכן את שואלת נכון, והדעה שהזכרת סוברת שמין דגן אינו בטל והעטיפה של הקמח אינה רק לדבק אלא לתת טעם ולכן יש לברך מזונות (הגרב"צ שאול זצ"ל) אולם יש מי שאומר שיש לברך שהכל, כיון שהפירורי קמח באים רק לדבק והם טפלים לבשר (הגר"מ אליהו זצ"ל). ובספר הנפלא "וזאת הברכה" האריך בנידון, וכתב למעשה שאם יש לשניצל מעטה דק של מזונות - יש לברך שהכל, אך אם למעטה יש טעם עיקרי כגון שהוא עבה - יש לברך מזונות (והוסיף שאם רוצים להחמיר ולצאת לכל הדעות יברך מזונות על המעטה ושהכל על מאכל אחר). וכתב שגם בני ספרד יכולים לנהוג כן כיון שזו מעין פשרה בין הדעות. וכן נראה לענ"ד שנכון לנהוג למעשה. 3. מדברי חז"ל והפוסקים משמע שזה סובייקטיבי, אולם יש הלכות שמשמע, שהדבר תלוי ברוב מאכל או מיעוט והאם אותו מאכל נועד לתת טעם או רק לדבק וכיוצא בזה. אם לא ברור לאדם מה עיקר וטפל עבורו, נראה שהוא נגרר בזה אחרי מה שרוב העולם מחשיבים לעיקר וטפל. 4. יש בכך מחלוקת הפוסקים, יש מי שאומר שאם המאכל ודאי טפל ומברך עליו אחר שברך על העיקר עוברים על ברכה לבטלה (מ"ב קס"ח סקמ"ג ע"פ האחרונים) ואם הקדימו לברך על הטפל, נחשב לברכה שאינה צריכה (פסק"ת רי"ב הערה 33 בשם רוב האחרונים) אולם יש שכתבו שאדרבה זוהי מידת חסידות אם מקדימים לברך על הטפל כדי לברך את ברכתו המבוררת (שו"ע הרב ע"פ אבן העוזר הובא בשע"ת ובפסק"ת שם). כל האמור הוא כיש לנו ודאי מאכל "טפל" אך אם אין הדבר ברור שיש כאן ספק כיון שגם לטפל יש טעם טוב והוא חביב, אין בזה ברכה שאינה צריכה (פמ"ג בפתיחה י', שדי חמד א' ד'). בברכה רבה,