קריאת התורה על שולחן מתקפל

שלום וברכה. האם צריך לעמוד בקריאת התורה, כאשר הספר־תורה מונח על שולחן מתקפל נמוך בגובה 70 סנטימטרים, כפי שמצוי כיום במנייני חצרות רבים?

שלום רב. מעיקר הדין אין צורך לעמוד כאשר מניחים ספר תורה על שולחן שהכינו לכבודו, גם אם הוא נמוך מעשרה טפחים (80 סנטימטרים), משום שנחשב כמונח במקומו. ומה שנוהגים לעמוד בשעת פתיחת ההיכל הוא משום הידור. יש מי שהחמיר והצריך עשרה טפחים, אך דעת רוב הפוסקים כדעה הראשונה. עם זאת, אין להפנות גב לספר תורה כאשר הוא מונח על שולחן הנמוך מעשרה טפחים, ולכן ראוי למצוא שולחן יותר גבוה ומכובד לכבוד הספר או להניח עליו הגבהה, וגם באופן זה אין להפנות את הגב לספר תורה בקביעות, אלא בדרך ארעי ולצורך מצווה וכדומה. מקורות: הנה כתב מרן השו"ע ביורה דעה (רמ"ב י"ח): "אם קראו לרבו לקרות בתורה בצבור, אינו צריך לעמוד כל זמן שרבו עומד". והוסיף הרמ"א: "וכן כשהרב עומד למעלה בבית, והתלמיד על הקרקע, א"צ לעמוד לפניו. אפי' כשהס"ת על הבימה, אין צבור שבבהכ"נ צריכים לעמוד, דהספר ברשות אחרת (ב"י בשם תשובת הרשב"א)". וכתב שם הט"ז (ס"ק י"ג) על דברי הרמ"א: "נראה דה"ה נמי על השלחן שהוא גבוה מי' טפחים ורוחב ארבע שגם הוא רשות בפני עצמו שאין צריכין לעמוד וגם בזמן שהס"ת מונחת בארון הקודש אף על פי שהוא פתוח אלא שהעולם עושין כן דרך כבוד לעמוד כל שהארון הקודש פתוח ואין חיוב בדבר". ואם כן משמע שאם מדובר על פחות מעשרה טפחים, יש לעמוד. אולם בחלק אורח חיים כתב המחבר (קמ"ו ד'), שאין צריך לעמוד בעת קריאת התורה, והרמ"א כתב שיש מחמירים, ושכן נהג המהר"ם מרוטנבורג. וביאר שם המ"ב (סקי"ז) את דברי השו"ע, משום שהצורך לעמוד הוא רק בשעה שאדם נושא את הס"ת, ולא כשהוא מונח במקומו. ואפילו כשאדם יושב ומחזיק את הספר בידו, אין צריך לעמוד, וכפי שמצוי היום בעת קריאת ההפטרה (מ"ב שם), אם כן אין צורך בעשרה טפחים כפי שכתב הט"ז. ובשער הציון (שם סקי"ח) כתב בשם הפמ"ג, שמעיקר הדין אפילו בעת שהחזן עומד עמה במקום אחד, אין חיוב לעמוד, ולפי זה כל שכן שאין חיוב לעמוד בעת פתיחת הארון, שאז הספר נמצא במקומו ולעיתים רבות אף חלק רשות לעצמו, אולם העולם נוהגים לעשות הידור ולעמוד מפני כבוד הס"ת. אולם כאמור אין זה חובה אלא מנהג, ואינו חיוב כשאר המנהגים אלא למצוה בעלמא (שו"ת אגרו"מ או"ח ח"ה ל"ח ד'). וע"פ האמור, כתב הגרש"ז אויערבך (הליכו"ש סוכות י"ב ט') ליישב את מנהג העולם שיושבים בשעת הקפות שמחת תורה, משום שכל החדר נחשב כמקומו של הס"ת (אולם ראה שיורי ברכה יו"ד סי' רמ"ד, חזו"א דינים והנהגות כ' כ"ט, ושו"ת אגרו"מ שמועות משה תרס"ט א', שו"ת חיים שאל ח"א ע"א ב', שאין לשבת בשעת ההקפות אלא אם כן יושב עם ספר תורה או חומש). עם זאת מרן השו"ע (יו"ד רפ"ב א') פסק שאסור לאדם להפנות גבו לספר התורה אלא אם כן גבוה ממנו עשרה טפחים ויש פוסקים שהחמירו שהספר תורה צריך להיות יותר גבוה מראשו של אדם (ט"ז סק"א וופת"ש סק"ב בשם החוות יאיר). ובשו"ת יחוה דעת (ח"ג סי' י"ט) השיג על המחמירים, והביא את דברי הרמב"ם בשו"ת פאר הדור (סי' ע"ח) שלמעלה מעשרה טפחים, הספרים "חלקו כבוד לעצמם ואין שום איסור לכהנים שאחוריהם אל היכל הקודש בשעת נשיאות כפיים, וכן נתפשט המנהג". גם לדעת הט"ז (שם) כתב שאין איסור במה שהרבנים נוהגים לעמוד ולדרוש ואחוריהם להיכל, כיון שהס"ת מונח בארון הקודש נחשב לרשות אחרת, וכל הצורך בעשרה טפחים הוא כשהספרים אינם מונחים בארון. ועיין במג"א (סי' ר"מ סקי"ט) ששיעור גודלו של כלי שיחשב רשות בפני נפרדת הוא, כשמחזיק מ' סאה, היינו אמה על אמה בגובה ד' אמות. ולכאורה הט"ז סותר עצמו, שכתב באו"ח (סי' ק"נ סק"ב) בשם הלבוש, שגנאי לשבת באופן שיהיו אחוריהם אל היכל הקודש. והנה הפמ"ג (או"ח משב"ז סו"ס ק"נ) תירץ, שהט"ז ביו"ד שהתיר להפנות את הגב, מדבר כשעושים כן באופן ארעי, אבל לשבת בקביעות בצורה כזו, זהו גנאי שיהיו אחוריהם להיכל. וביחוה דעת (שם) הסתייג מהחילוק הנ"ל, וכתב שאע"פ שס"ת גבוה ונחשב ברשות אחרת, מכל מקום יש בכך גנאי ואין לעשות כן לכתחילה אלא אם כן עושים זאת משום כבוד הציבור, כגון כהנים וזקנים ורבנים הדורשים, ועיין שם שהביא בשם השערי אפריים (פתחי שערים ג' ו') שאף שנהגו רבים וגדולים להקל בכך, זה רק מי שדורש ואין כוונתו חלילה לכבוד עצמו, אחרת ענוש יענש על שמיקל ראשו כלפי הקודש, ע"כ. בברכת התורה,