שאל את הרב

  • משפחה, ציבור וחברה
  • צניעות בלבוש

למה מחמירים בצניעות לנשים ולא בשמירת העיניים לגברים?

undefined

הרב עזריה אריאל

כ"ה אייר תשפ"א
שאלה
שלום, בעקבות ניסיון לחקור קצת את תחום הלבוש כדי להחליט בצורה מושכלת ומבוססת יותר איך מתאים לי להתלבש הגעתי לקרוא כאן לא מעט תשובות ושיעורים ועדיין מטרידה את מנוחתי שאלה שחוזרת על עצמה כמעט בכל תשובה/ שיעור. למה מכנסיים צמודים הם לא צנועים אני מבינה, מבינה גם את הלך הרוח המגזרי והחברתי ואת הפן האישי, אבל לא מעט פעמים נכתב שהבעיה היא מה שזה עלול לגרום לגברים, ואומנם הם נדרשים לשמירת העיניים וכל היוצא בזה אבל זה לא מספיק ולכן גם הנשים צריכות להצניע צדדים שנחשבים אירוטים יותר. אם הבעיה היא של הגברים למה לא מחמירים על הציווי שלהם לשמור על העיניים ולהימנע מלגלוש למקומות לא נכונים כפי שמחמירים עם הציווי ללבוש חצאיות או שמלות?? ולמה מלכתחילה מתפקידי לשמור כדי שמישהו אחר לא יחטא? אם נפשט את זה- זה הבעיה של הגברים ולי מרגיש שקצת הפילו את זה עלינו הנשים. זה כמו שלסטודנט מסוים יפריע נוכחות של סטודנט אחר כי הוא מתולתל ואותו סטודנט מסוים יצטרך לשים כובע כדי לכסות את התלתלים והרי זה בכלל לא הבעיה שלו... אני לא מדברת פה על ללכת חשוף בצורה פרובוקטיבית, אלא על דברים שלא מותרים הלכתית אבל מאוד רווחים כמו מכנסיים צמודים, חולצות קצרות וכיוצא בזה. מפריע לי באמת ובתמים המחשבה לעשות משהו כי הטבע שלי הוא בעיה של מישהו אחר, מרגיש לי שזה שוביניסטי מאוד, על אף שיש בזה צדדים נפלאים הטענה הזאת היא עצם בגרון בשבילי בניסיון לשנות את הלבוש שלי. בנוסף, אם יש מקורות שידוע לך שיכולים להעמיק ולחדד בעבורי את הסוגייה, אשמח. תודה רבה!
תשובה
לשואלת, שלום וברכה! שאלת שאלה שמעסיקה רבות וטובות, ובצדק. נקודת המוצא בשאלתך היא ההנחה שהלכות צניעות לנשים נועדו בסך הכל למנוע מהגברים להיכשל. את מתחבטת בשאלה האם זה הוגן, "להפיל את הבעיה של הגברים על הנשים" ולדרוש מהנשים להתלבש בצורה מסוימת כדי לחסוך לגברים את ההתמודדות הזו. אציע כמה נקודות מחשבה על בסיס הנחה זו, ובהמשך (סעיף 6) אציע כיוון נוסף למחשבה. 1. קודם כל, זו לא בעיה "של הגברים" אלא זה אתגר של כולנו. הקב"ה הטביע בנו משיכה חזקה בין גברים לנשים, יש למשיכה הזו יתרונות עצומים, להמשך קיומו של העולם והבאת דורות חדשים וגם להידוק הקשר הזוגי שמעניק לבני האדם מסגרת תומכת, "לא טוב היות האדם לבדו". ולצד היתרונות יש גם אתגרים לא פשוטים. בסביבה חברתית שיש בה מתח מיני בין גבר ואישה שאינם נשואים זה לזו, גם הגברים ניזוקים וגם הנשים ניזוקות. לכן עלינו לחפש את הנוסחה הטובה ביותר שבה המרחב הציבורי יהיה נקי ממתח מיני. לשם כך כולנו מצווים בכללי התנהגות מסוימים, לגבי כל המרכיבים שעלולים ליצור מתח כזה, והלבוש הנשי הוא אחד מהם. וכעת השאלה: מהי הנוסחה הטובה והמועילה ביותר? האם להגביל את הגברים בשמירת עיניהם, או להגביל את הנשים בהופעתן? 2. התשובה של ההלכה היא: גם וגם. אסור לגבר לראות את מה שנכון להסתיר, ואפילו במה שמותר לחשוף אסור לגבר להתבונן במטרה ליהנות. ומצד שני, אסור לאישה לחשוף חלקים יותר "רגישים" ומגרים. אינני יודע למה כוונתך בשאלה "למה לא מחמירים על הציווי שלהם לשמור על העיניים ולהימנע מלגלוש למקומות לא נכונים כפי שמחמירים עם הציווי ללבוש חצאיות?". לפי הידוע לי החומרה ההלכתית של הדברים שקולה פחות או יותר. ייתכן שאת שומעת יותר אמירות שמדגישות את חובתה של האישה; בחינוך הבנים מדגישים יותר את החובות שלהם. [למען הדיוק ההלכתי: לגבי ההנחיה לגברים להיות צנועים בעצמם בלבושם, אין ספק שלא מדובר באותה רמת פירוט ודרגת חומרה כמו אצל הנשים. לגבי ההנחיה לגברים על המותר והאסור בהסתכלות על נשים, לעומת ההנחיה לנשים על הלבוש שלהן, השאלה איזה איסור הלכתי חמור יותר תלויה, כנראה, בשאלה שנחלקו בה הראשונים, האם הפירוש של חז"ל לפסוק "לא תקרבו לגלות ערווה", שכולל גם איסור הסתכלות של הגבר, הוא אכן איסור דאורייתא (רמב"ם) או אסמכתא בלבד לדין דרבנן (רמב"ן). החיוב על הנשים, לפחות כאשר אין מצד האישה כוונה מוצהרת לפתות את הגבר, מוגדר כמצווה דאורייתא, אך לא ברמת חומרה של איסור "לאו" (כך לגבי חובת כיסוי הראש - מצווה מן התורה שאיננה לאו). אם כן, לפי הרמב"ם - האיסור על הגברים חמור יותר, ולפי הרמב"ן - פחות.] 3. עדיין אפשר להמשיך ולשאול: למה בכלל שיהיו לבנות הגבלות כלשהן? זו בעיה שלכם - תתמודדו בעצמכם! תחמירו יותר, ותנו לנו להתלבש איך שאנחנו רוצות! על זה התשובה, לעניות דעתי: גם אם מבחינה מעשית האתגר הוא בעיקר במגרש הגברי, אם לא נעמוד בו - כולנו נפסיד, בגשמיות וברוחניות. לכן הכרעה נבונה לאזן בין השיקולים תחפש את הקו שבו הדרישה משני המינים תהיה סבירה יותר מבחינה מעשית ותמקסם את סיכויי ההצלחה במטרה המשותפת: הסרת המתח המיני מהמרחב הציבורי. 4. אקח כמשל את נושא תאונות הדרכים. כולנו יודעים שהסיבה העיקרית לתאונות היא הגורם האנושי, ואם כל הנהגים יהיו זהירים ומרוכזים כל הזמן בנהיגה מספר התאונות ישאף לאפס. יחד עם זה, מדינה חכמה דואגת לתשתיות יותר בטוחות, כגון שני נתיבים בכל כיוון, כדי שגם אם הנהג פספס שנייה או שתיים ויצא מריכוז - הוא והנהג שמולו יישארו בחיים. כמובן, אם הוא יירדם על ההגה שום תשתיות טובות לא יצילו אותו, אבל בפספוס קצרצר, כזה שקורה לכולנו מדי פעם, הוא ישרוד. כולנו מצפים שהמדינה תעשה את זה בשבילנו, בהשקעת הון תועפות, ואף אחד לא אומר: "מי שלא מרוכז - בעיה שלו, שיתמודד". והנמשל: כדי למנוע "תאונות" בקשרים בין גברים לנשים, הגבר צריך להיות זהיר, אבל כדאי מאוד שגם הסביבה תהיה פחות מאתגרת, כדי שהוא לא יצטרך להסתובב ברחוב בדריכות מתמדת כמו נהג בכביש מהיר. המועקה מלהסתובב בסביבה מאתגרת מבחינת צניעות איננה דומה למועקה בלהסתובב עם ביגוד שפחות יפה עלייך ממה שהיית רוצה. את "משלמת" בהחלטה אחת כשאת עומדת מול ארון הבגדים ומתלבטת מה ללבוש; הוא "משלם" מאה פעמים בהליכה של חמש דקות ברחוב. כמובן גם הרבה יותר קל מבחינה פרקטית לקבוע סדר חברתי של קוד לבוש מסוים מאשר לקבוע סדר חברתי של עצימת עיניים גברית, דבר שהרבה יותר קשה לאכיפה. 5. לכן, אילו היינו מקימים ועדה שבה חברים גברים ונשים, או אפילו נשים בלבד, והיינו מבקשים ממנה: אנא תנו נוסחה שבה המתח המיני יפחת ככל שאפשר במרחב הציבורי - אני מאמין שהוועדה הזו הייתה מגיעה למסקנה של ההלכה, פחות או יותר. למיטב ידיעתי, אין שום חברה בעולם שעושה את זה אחרת. בתרבות המערבית המתירנית, אין הגדרת מטרה להפחית את המתח המיני ברחוב. המוסכמה החברתית היא שמותר לנשים לאתגר את הגברים; מותר לגברים להתבונן על הנשים ברחוב או בחוף הים ולחשוב עליהן מה שהם רוצים; ורק אסור להם להביע את זה בקול או במעשה שמהווה הטרדה כלפי הנשים. אין חברה שבה מצד אחד לנשים מותר להתלבש כרצונן, ומצד שני הגברים שומרים את עיניהם ומתמודדים עם זה בהצלחה (100% הצלחה אין בשום מקום, גם לא בשום חברה דתית, אבל גם אם נסתפק במועט לא תמצאי דוגמה). 6. עד כאן כתבתי את דבריי על פי ההנחה שבה פתחת, שהלכות צניעות לנשים נועדו למנוע מהגברים להיכשל. אינני מכחיש את ההנחה הזו. היא נכונה במידה רבה ונוכחת בספרות ההלכה, אבל ממש לא מדויק לראות בה סיכום מלא לעניין. יסוד הצניעות הוא יחס של כבוד לדבר המוצנע. אנחנו רגילים שבשפה המילה ההפוכה ל"צניעות" היא "פריצות", אבל בדברי חז"ל יש מילה נוספת שמשמשת כמילה מנוגדת לצניעות: ביזיון. כך, למשל, בגמרא בתענית (טז ע"א) שמסבירה מדוע אחרי סדרה של צומות ותפילות שלא הועילו "מוציאין את התיבה לרחובה של עיר": "ולמה מוציאין את התיבה לרחובה של עיר? אמר רבי יהושע בן לוי: לומר: כלי צנוע היה לנו - ונתבזה בעוונינו". כל עוד התיבה, שעליה ספר התורה, נמצאת בבית הכנסת - היא "כלי צנוע", וכאשר היא ברחוב - "נתבזה". ועוד שם: "למה יוצאין לרחוב? רבי חייא בר אבא אמר: לומר: זעקנו בצנעא ולא נענינו - נבזה עצמנו בפרהסיא". גם כאן, הניגוד ל"צנעה" שבתפילה בבית הכנסת היא "נבזה" על ידי הפרהסיא. גם לגבי מי שאוכל ברחוב הגמרא (סנהדרין כו ע"ב) מנגידה בין "צנעה" לבין "מבזי נפשיה [מבזה עצמו] בפרהסיא". וכך לשון הרמב"ם (הל' עדות פי"א ה"ה): "וכן הבזויין פסולין לעדות... והם האנשים שהולכין ואוכלין בשוק בפני כל העם, וכגון אלו שהולכין ערומים בשוק בעת שהן עוסקין במלאכה...". הרמב"ם לא קורא להם "הפרוצים" אלא "הבזויים"! וכן אמרו חז"ל במדרש (ילמדנו, בראשית יג) על נוח, שהשתכר וחשף את עצמו, שהוא "ביזה את הצנוע". ובגמ' בנידה טז ע"ב נדרש הפסוק במשלי "בוזה דרכיו" על מי שהתנהג באופן שאינו צנוע בענייני אישות. ניתן לראות זאת בתורה, בפרשיות השבוע שנקרא בשבתות הקרובות. הדברים הכי מכובדים - הם הכי מכוסים! לוחות הברית נמצאים בתוך ארון הברית, שמכוסה בכפורת זהב, ונמצא בתוך קדש הקדשים, מקום שאליו לא נכנסים בכלל, חוץ מאשר הכהן הגדול ביום הכיפורים. גם כאשר צריך לפרק את המשכן ולקחת את הארון ולנסוע, צריך קודם כל לכסות את כלי המשכן בבגדים (במדבר פרק ד), ואסור ללויים לראות את הארון לפני שמכסים אותו (שם פס' כ). הגמרא (יומא נד ע"א) מדמה את זה גם לצניעות האישה. גם המשכן בעצמו מכוסה, בשלוש-ארבע שכבות (יריעות מצמר ופשתן, מעליהן יריעות משער עזים, ומעליהן יריעה או שתיים מעורות אילים ותחשים, ראי שמות פרק כו ורש"י לפסוק יד). השכבה העליונה מגיעה עד הרצפה ואף מעבר לה, ואומרת על כך הגמרא (שבת צח ע"ב): "למה משכן דומה? - לאשה שמהלכת בשוק, ושיפוליה מהלכין אחריה", כמו שמלת כלה עם שובל. הדימוי הזה לא מקרי, ויש קשרים רבים בדברי חז"ל בין המשכן לבין זוגיות. לכן, התפיסה הנכונה של הצניעות היא שלא מדובר רק במערכת כללים נוקשים שנועדה לנטרל את היצר הגברי. הצניעות היא מידה בנפש, ומטרתה גם לשמור על כבוד האדם, כבוד האישה, כבוד הגוף שלה, וכבוד הקשר הזוגי. החצנה של דברים שהצנעה יפה להם מעוררת עניין רגעי, מספקת איזה צורך מיידי, אבל מחמיצה מאוד בבניית תודעה מתמשכת של כבוד והערכה אמיתית לדברים. אני מאחל לך ולכולנו שנדע להעריך באמת את עצמנו, והצניעות תהיה לנו לא רק צורת התנהגות חיצונית אלא קניין רוחני שמעצים את כולנו, גברים ונשים.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il