ראיתי באמצעי התקשורת השונים על רבנים (או שנחשבים לרבנים) שהם עושי מופתים. ויש ביניהם המביטים על אדם ומאבחנים את מצבו הרפואי. ויש האומרים שהם מאחזים את עיני הבריות. ויש האומרים על אביו של אחד מאותם רבנים, שאביו היה מקובל עצום וכו ויש האומרים שהיה אדם פשוט וכו והריני שואל עם מי האמת ? למי להאמין ? כי איני רוצה לחשוב את מחוללי הניסים, ומקובלים כמאחזי עיני הבריות. ולעומת זאת איני רוצה לחשוב מאחזי עיני הבריות למקובלים ולעושי מופתים. לפיכך אבקש את דעת הרב.

שלום וברכה, באופן עקרוני אתה צודק וכל עוד לא בדקת את השמועות אין לתפוס עמדה לשום צד, על כך נאמר כבדהו וחשדהו, אם רצונך להתקרב לאחד מרבנים אל ועליך לבדוק טוב מה הנהגותיו ולשמוע מת"ח מובהקים מה הם חושבים. מורי ורבי הרב זלמן ברוך מלמד דיבר באחת משיחות מוצאי שבת מה הן העקרונות ע"פ ניתן לבחון האם להאמין באדם זה, אדם מאמין לא צריך להיות פתי שמאמין לכל דבר. אמונה באדם, צדיק ככל שיהיה, שהוא כל כך עצמאי עד שהוא כביכול יותר חשוב מריבונו של עולם, שאפילו אומר אחרת מהתורה -לשמוע לו זה לא דבר נכון. מה שעלול לקרות זה שבהתחלה הוא יגיד רק קצת שונה מהתורה, ואז ימשיך ויגיד שונה מהתורה, וגם יאמר שהכול זה על פי רוח הקודש. מי שמדריך לנהוג אחרת מהתורה, וגם מי שמתנהג אחרת מהשכל הישר – אין לשמוע לו. כי התורה היא שכל ישר, ומי שמתנהג אחרת מהשכל הישר – זו לא תורה. צריכים לבדוק, צריכים לראות מה מתכסה. עוד צריכים לדעת שכל קיצוניות היא מסוכנת. לא רק קיצוניות שלילית, גם קיצוניות חיובית. כל דבר, תופעה או אדם, שנמצא במקום של קצה - זה אומר שזו דרך צדדית, לא דרך עיקרית ופשוטה. הקיצוניות זו גם חיצוניות והאמצע הוא המרכז. לכן כל קיצוניות טעונה בדיקה. אם אתה רואה מישהו מתנהג בקיצוניות גדולה מאוד, אפילו בדברים חיוביים: מתפלל שעות על גבי שעות, שוקד בצורה חריגה, אפילו עוזר לאנשים ועושה המון דברים טובים, והכול עושה בקיצוניות – זה צריך בדיקה, צריך להיזהר. בדרך כלל מי שבורח לקיצוניות זה מראה שהוא מפחד. אולי יש לו משיכה לצד השני ולכן הוא לוקח את עצמו לצד האחר כדי שלא ייפול. מי שלא מפחד, לא צריך לעשות כל כך הרבה חומרות וסייגים כדי להישמר. כמו שאומר הכוזרי, שאמנם הצדוקים נראים כמחמירים יותר מאתנו בכמה דברים, הם עושים גזירות שמא יתקלקלו, הם מפחדים כי הדרך שלהם לא חזקה, אבל אנחנו הפרושים לא צריכים לעשות הרבה גזרות כמוהם כי אנחנו באים עם כוחות אמוניים גדולים מאוד. אנחנו לא צריכים לעשות ערים בצורות. גם מי שיש לו כריזמה חזקה מאוד, עוצמות רוחניות חזקות מאוד, צריך לבדוק שהכוחות האלו לא מתפרצים גם לדברים שליליים. האם אני אומר שלא להעריך אנשים גדולים - ממש לא. רק לא בקיצוניות אלא בבריאות. זאת אומרת שבני התורה צריכים לפתח את החוש הבריא הזה, לא ללכת בעיניים עצומות ולהאמין לכל תופעה קיצונית. לבדוק כל דבר. כבר היו לנו מקרים במשך הדורות. היו משיחי שקר שהיו בעלי עוצמות רוחניות גדולות, כוחות על טבעיים, ולכאורה היה צריך ללכת אחריהם עד הסוף - אבל בסוף יצאו מהם צרות גדולות מאוד. צריך תמיד זהירות. התורה תמיד תהיה מותאמת עם השכל הישר. התנהגות לא סבירה, עקומה, גם אם תראה כדרך של צדקות - היא לא דרכה של תורה. מצד שני, אחרי שבודקים - צריך להאמין. אמונת חכמים זה היסוד להמשכיותה של התורה. אבל לא בצורה של התבטלות כזו, שגם אם הרב יעשה שטויות הולכים אחריו, חלילה. אחרי שבודקים ורואים שהרב מאוזן, ודרכו היא דרך ישרה, אומרת לנו התורה מצווה לשמוע בקול החכמים ולאמץ אמונת חכמים. ואם תשאל, הרי כתוב 'אפילו אומר על ימין שהוא שמאל ושמאל שהוא ימין, צריך לשמוע לו' (ספרי, דברים קנד), אז למה לא לשמוע לצדיק שראה ברוח הקודש שהוא צריך לעשות עבירות, אולי הוא זה שצודק, אני חושב שזה שמאל, אבל אני זה שטועה וזה ימין? התשובה היא שתלמיד חכם בודד שיאמר על שמאל שהוא ימין ועל ימין שהוא שמאל – באמת לא מקבלים אותו. רק סנהדרין יכולה להגיד לנו את הדרך. אם כלל תלמידי החכמים יגידו על שמאל שהוא ימין - צריך לקבל מהם, רק על זה אמרו חכמים 'על שמאל שהוא ימין'. אדם פרטי שיאמר שהוא ראה ברוח הקודש כך – ממש לא. אפילו אם הוא נביא זה אסור, זה נביא שקר. נביא לא יכול לומר שצריך לעקור דבר מהתורה. הקב"ה דורש מאתנו גדלות: מצד אחד לא להיות פתיים, ומצד שני לבנות בנו אמונת חכמים. אמונה זה אמון, אמונה זה אימון. צריך להתאמן, לבדוק, ואם אתה רואה שהדברים צודקים וישרים - אז באמת צריך לשמוע לרב ולתת בו אמון. בברכה,