ביאור הפסוק "אלה החוקים..והתורות"

למה מובא שם סיכום אלא החוקים והתורות, כשיש עוד פרק לחומש הזה? ולמה דווקא בסיום חומש ויקרא?

שלום הספורנו (ויקרא פרק כ"ו פס' מ"ו) כותב שהנושאים בפרק הבא שהם: "ערכי אדם ודיני הקדש בית ושדה ובכור וחרמים ומעשר בהמה כלם נאמרו אחר זה הברית, אף על פי שנאמרו גם הם בהר סיני, כאמרו. (פסוק לג) אלה המצות אשר צוה ה' את משה אל בני ישראל בהר סיני. אבל לא נתנו "בינו ובין בני ישראל" בברית". לפי הסברו, כל המצוות נתנו בסיני אלא שלא כל המצוות נכללו בברית. ויש להבין מדוע מצוות אלו יצאו מכלל הברית. האלשיך (שם) גם כן עוסק בשאלה זו: "הנה ראוי לשית לב כי פסוק זה היה יותר צודק ליכתב בסוף כל התורה". ומבאר מדוע הוזכר פסוק זה דווקא בסוף הקללות "אך יתכן כי אחר אומרו יתברך את כל דברי המוסר הגדול הזה על הבלתי שומע ועושה חוקותיו ותורתיו ומצותיו, ראה והנה לא יבצר מאיש שוגה או מפתי לומר, מי יודע אם משה היה יכול לזכור את כל דברי החקים והמשפטים וכל תורה שבכתב ושבעל פה כלליהן ופרטיהן ודקדוקיהן וסייגיהם, ואולי שכח ושינה כי רבו מאד לבלתי ישכח ילוד אשה דבר מה, ואם כן איפה למה ייסרנו יתברך על בלתי קיים אשר צוה לנו משה. על כן אחרי המוסר הגדול הזה בא הוא יתברך ואמר לנו, דעו נא כי אלה החוקים והמשפטים והתורות שהן תורה שבכתב ושבעל פה, הן הם אשר נתן ה' (בסיני) בינו ובין בני ישראל [בהר סיני] בלי תוספת או מגרעת. והוא מאמרם ז"ל במקומות רבים כי לא בלבד העשרה דברות נאמרו בסיני כי אם כל התורה גם כן מראש ועד סוף וכל פרטי תורה שבעל פה, שכל חלקי התורה הם נכללים בעשרת הדברות ואת הכל שמעו ממנו יתברך אל כל ישראל, וזהו בינו ובן בני ישראל, אלא שישראל שכחו..והוא כי כוונת הכתוב כי הכל ניתן לישראל, ואם הם שכחו משה לא שכח. כי אם כאשר נתן ה' בינו ובין בני ישראל כך נשאר הכל ביד משה שלא נשכח ממנו כחוט השערה, ואין לפקפק בכל דבריו, כי בכל ביתו יתברך נאמן הוא להימין ולהשמאיל אל השערה ולא יחטיא...וזהו אומרו ביד משה כי הכל כאשר נתנו ה' עדיין היה ביד משה" מטרת הפסוק במקום הזה היא להסיר טענה מבני ישראל שיתכן ומשה ששכח ולא העביר לנו את כל דברי התורה ועל כן אין זה מוצדק שנענש על אי קיום המצוות שלא נאמרו לנו, באה התורה ואומרת את הכל מסר משה לבני ישראל לא נשכח דבר אחד, וממילא אם ישראל לא יקיימו את דברי התורה הם יענשו. יום טוב