שלום לרב, לפני כמה זמן היינו קבוצה של בחורים באימון, ושמנו את השעונים במקום מסויים. (נראה שלא כולם ידעו היכן שמו את השעון שלהם) בסוף האימון לקחתי את השעון שלי, ולאחר כמה זמן גיליתי שכנראה השעון לא שלי מפני שחסר חוט שהיה קשור לשעון+טביעת עין. ככל הנראה החלפתי את השעון עם דומה לו. מה דין השעון? 1. העם עליי להכריז עליו בקרב המשתתפים? 2. האם מותר לי לענוד אותו בינתיים? 3. במקרה ולא ימצא הבעלים, האם מותר לי לקחת? 4. במקרה והבעלים יימצא, אך השעון שלי לא אצלו בגלל ששכח אותו היכן שהנחנו את השעונים- מה הדין? תודה רבה לרב

שלום וברכה, צריך להחזיר את השעון לבעלים ואסור להשתמש בו בינתיים, וגם אם השעון שלך לא נמצא אצל אותו אדם שלקחת לו, צריך להחזיר לו את שלו. ואם עבר זמן רב ולא מצאת את הבעלים, ונודע לך שהבעלים גם טעה ולקח את שלך והשעונים לא ממש דומים שאפשר לתלות שהבעלים יודע כבר על ההחלפה, אפשר להשתמש בו. ואם אינך יודע אם הבעלים לקח את שלך או שאתה יודע שלקח אבל אי אפשר לתלות שהבעלים שם לב לחילוף כיון שהשעונים דומים, אסור להשתמש בו, אולם כיון שלא נמצא הבעלים אתה יכול לשום את שווי השעון ולכתוב לך שאתה חייב את הסכום הזה לבעלים כשיחזרו, ואז אפשר לקחת את השעון לעצמך. מקורות: בגמרא בבא בתרא מו. מובאת ברייתא: "ת"ר נתחלפו לו כלים בכלים בבית האומן הרי זה ישתמש בהן עד שיבא הלה ויטול את שלו בבית האבל או בבית המשתה הרי זה לא ישתמש בהן עד שיבא הלה ויטול את שלו". ובגמרא מבואר החילוק בין בית האומן לבית המשתה, שבבית האומן יש לומר שהבעלים שנתן לאומן את הטלית אמר לו למוכרה בשבילו, והאומן טעה ומכר טלית של אדם אחר וכשבא אותו אדם נתן לו האומן בכוונה את הטלית של זה שביקש למוכרה על דעת שישתמש בה עד שיחזיר לו טליתו. מה שאין כן בבית האבל והמשתה. ובסמ"ע ביאר שהאומן כבר שילם לבעל הטלית על טליתו שביקש למוכרה, ולכן יכול להשתמש בה, וגם אם יבוטל המקח מ"מ מותר לו להשתמש בטלית כיון שהבעלים לא מקפיד שהרי גם הוא משתמש בכסף שקיבל. וכן פסק השו"ע חו"מ סימן קלו ס' ב: "נתחלפו לו כליו בבית האבל או בבית המשתה, לא ישתמש בהם. הגה: וכשיבא בעל החפץ צריך ליתן החפץ לבעליו, אעפ"י ששלו נאבד”. ומה שכתבתי שאם עבר זמן ולא נמצא הבעלים אפשר להתשמש בשעון. כ"כ בפתחי חושן (אבידה ומציאה פרק ד בהערה מה) "דכיון שעבר זמן אמרינן דמסתמא נודע לבעלים על החילוף ורוצה וגמר בדעתו שישארו כמו שהם והוי כמכר". ומה שכתבתי שיכול לשום את החפץ ולהשתמש, כיון דלא גרע מסתם אבידה שלא ידוע בעליה (בדברים המצויים לקנותן) ששם דמיה ויכול להשתמש בה כמבואר בשו”ע סימן רסז סעיף כא. וכן נראה בפוסקים שהגדירו דין זה כמשיב אבידה. עיין פתחי חושן בשם הערך ש"י. ועיין משפטי תשמורו סימן כד שכתב כן ונתן טעם בזה. בברכה, הרב אבירן חנופה