שאל את הרב

  • שבת ומועדים
  • חפצים שונים

פתיחת וסגירת בורג ייעודי להארכת שולחן בשבת

undefined

הרב אביעד תפוחי

י"ז מרחשון תשפ"ב
שאלה
שולחן הניתן להגדלה ע"י משיכה של חלק מתוכו החוצה. החלק הנוסף נעול בתוך השולחן ע"י בורג גדול עם ראש כעין שושן שנועד לפתיחה וסגירה ביד. האם יהיה מותר לפתוח ולסגור את הבורג בשבת לצורך הוצאה או הכנסה של החלק הנוסף שמשמש כהארכה לשולחן ?
תשובה
שלום וברכה האיסור להדק חלקים יחד הוא דוקא כאשר החיבור יוצר כלי, שאז זה אסור משום בונה (שו"ע סימן שי"ג, סעיף ו. עיי"ש במשנ"ב שי"א שזה אסור משום מכה בפטיש), וממילא אז יש גם איסור לפרק משום איסור סותר. אך בנידון דידן חלקי השולחן המחוברים לשולחן אינם יוצרים כלי ופירוקם אינו מפרק את הכלי, שהרי הם מחוברים לשולחן רק כדי לאחסן אותם שם. לכן מותר לפתוח ולסגור את הבורג בכדי להוציא ולהחזיר את חלקי השולחן. דבר זה ניתן ללמוד מדברי רבותינו האחרונים (הגרש"ז בשש"כ, הגרי"ש אלישיב, שבט הלוי. ועיין מנחת יצחק ח"ט, סימן לח) שדנו בסטנדר שניתן להגביה אותו ולהנמיך אותו ע"י פתיחה וסגירה של בורג. הם התירו לעשות כן מחמת שאין בסגירה ובפתיחה של הבורג יצירה של כלי חדש. וזה לשון שבט הלוי (חלק ו סימן לב) – ומה שנראה בזה ביותר דענין סטנדר זה אינו דומה כלל לכל המבואר בסוגית הש"ס ושו"ע הנ"ל דכיון דשני חלקי הסטנדר לעולם הם ביחד למעלה או למטה לפי הצורך א"כ הכלי גם קודם ההדוק עשוי בשלמות, ואינו מחבר עכשיו ב' חלקים לעשותו כלי בשלמותו אלא להדקו על הברזל לפי צורך התשמיש בזה אין מקום לגזור כלל. אם כן, גם בנידון דידן יש לומר שכיון שההידוק לא יוצר כלי, אין בכך איסור. סיכום: מותר לפתוח ולסגור את הבורג כיון שאין בכך יצירת כלי או סתירת כלי. הרחבות: 1. אמנם היה מקום לחלק ולומר שבסטנדר פתיחת הבורג לא משנה את הצורה של הסטנדר, מה שאין כן בנידון דידן שפתיחת הבורג תגרום לנפילת החלק המאריך וניתוקו מהשולחן. אך אין לכך משמעות, כיון בשני המקרים פתיחת הבורג גורמת לניתוק החלקים זה מזה, (בסטנדר מה שמחבר אותם יחד זה רק הכובד של החלק העליון שנשען על התחתון) ומוכח שאין איסור בניתוק החלקים לשניים כיון שאין בזה סתירת כלי. 2. היה מקום לטעון שיש להחמיר מדין תופר עפ"י דברי הביאור הלכה (סימן ש"מ סעיף יד) כתב שגם חיבור עץ לעץ ע"י דבר נחשב לתופר. ולכאורה כן הדין בנידו"ד, שאף שאינו בונה כלי וממילא אין איסור מצד בונה, מ"מ יש איסור מצד תופר. אך יש לדחות בכמה אופנים: א. יש שתמהו המשנ"ב (הגרש"ז (שש"כ פ"ט, הערה פד), ובאורחות שבת) שהרי מצינו תופר שייך רק בדבר רך, ולכאורה כן מסתבר. ב. המעיין בדבריו יראה שזה נכון דוקא כאשר הופך שני חלקים להיות דבר אחד משא"כ כאן שהחיבור אינו יוצר דבר אחד, אלא זה עדיין שולחן ומאריך שלו. וכן האריך להוכיח בספר מנוחת עמי (עמוד 24) מכך שקושר אינו חייב משום תופר, וכן מכך שקשר שאינו של קיימא מותר משא"כ תופר, וכן מכך שהפורפת אבן אינה חייבת. ומסיק מכאן שקושר קל יותר כי לא נהפך לדבר אחד ולכן חייב רק בקשר של קיימא, משא"כ תופר. 3. היה מקום לטעון שיש להקל עפ"י דברי האחרונים שיש להקל בבניה שעשויה לסתור, וזה לשון המשנ"ב (סימן שי"ג, ס"ק מ"ה)- וכיסוי הכלים אפילו אם עשויים כך שרי דהתם אין עשויים לקיום רק לפותחן ולסוגרן תמיד. אך נראה שאין להתיר בנידו"ד מטעם זה, כיון שהשולחן לא עשוי לפתוח ולסגור תדיר אלא רק במקרי צורך בשבתות מיוחדות וכדומה. ובפרט לפי מה שכתב בשו"ע הרב (סימן שי"ג, סעיף כ"א) שצריך שיהיה עשוי לפתוח ולסגור בשבת עצמה.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il