שאל את הרב

  • שבת ומועדים
  • ספר דברים

איסור הפרדת עגלים מאמם

undefined

הרב רפאל וסרטיל

שאלה
האם הפסוק שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז כִּי יִוָּלֵד וְהָיָה שִׁבְעַת יָמִים תַּחַת אִמּוֹ וּמִיּוֹם הַשְּׁמִינִי וָהָלְאָה יֵרָצֶה לְקָרְבַּן אִשֶּׁה לַיהוָה. ויקרא כב כז לא אוסר על הפרדת עגלים מאמם? נכון שהסיפא של הפסוק היא לצורך קורבן אבל כתב הרבי מליובביץ "מכייון שציווי זה הוא הוא מטעם רחמנות שלא לצער את האם עי"ז שלוקחים ממנה את הולד תכף ומיד לאחר לידתו" (ספר התוועדויות תשד"מ חלק ג עמוד 1665) ויש עוד רבים מגדולי ישראל שכתבו דברים דומים על פסוק זה אך קצרה היא היריעה. האם זה שמפרידים עגל מאמו היא לא עבירה על לאו מהתורה?
תשובה
לשואל שלום, בדומה למצוות שילוח הקן, אף איסור שחיטת בהמה לקרבן בטרם עברו עליה שמונה ימים מלמדנו כי מצוות ה' אינן מצומצמות לחינוך למידת הרחמים, אלא גזרות ללא טעם, להודיע שעם ישראל הם עבדיו ושומרי מצוותיו, גזירותיו וחוקותיו. אמנם מצאנו במדרש (ויקרא רבה כז, יא): "אמר רבי ברכיה בשם רבי לוי: כתיב 'יודע צדיק נפש בהמתו' (משלי יב, י) - ...זה הקדוש ברוך הוא, שכתוב בתורתו 'שור או כשב או עז כי יולד [והיה שבעת ימים תחת אמו]'. 'ורחמי רשעים אכזרי' - זה המן הרשע, דכתיב: 'להשמיד להרוג ולאבד' (אסתר ג, יג)". מדברי חז"ל אלו עולה, שמקורו של האיסור בהכרות האלקית עם 'נפש הבהמה', לאמור: ריבונו של עולם יודע מהו גבול הזמן המינימלי שאֵם הבהמה או הולד זקוקים לו, כדי להיפרד זה מזה, ולכן קבע שבעה ימים. וברוח זו מבאר גם הרש"ר הירש (ויקרא כב, כז). אך טעם זה מותיר אותנו עם קושיה, והיא: מדוע איסור שחיטה לפני היום השמיני נאמר דווקא בקרבנות ולא בכל בהמה שנשלחת לשחיטה, בין לצורך קרבן בין לצורך אכילה? לכן נאמרו בזה טעמים נוספים, כגון: א. השבת מכשירה את הקרבן - קרבן העולה לפני ה', אינו ראוי לכך אלא אם כן ראה פני שבת (מדרש תנחומא אמור יב). המספר שבע מזכיר לנו שוב ושוב להתבונן במעשה בראשית ומעמיק את אמונתנו בחידוש העולם (עקדת יצחק ויקרא ח, לה; פרשת שמיני שער נט). ב. הקרבן צריך להיות שלם בכוחו - באותה מידה שצריך לדאוג לכך שהקרבן יהיה שלם בגופו ולא יהיה בעל מום, כך צריך לדאוג לכך שיהיה שלם בכוחו וראוי לעלות לפני ה' (ספר החינוך מצוה רצג; מורה נבוכים ג, יט). ג. הקרבן צריך להיות טהור - ולד הבהמה יוצא ממעי אמו, ממקום טומאה וצחנה, ולכן עליו להמתין שבעה ימים טרם כניסתו למחנה שכינה ועלייתו לפני ה' לקרבן בטהרה (רבי יוסף בכור שור ויקרא כב, כז). ריבוי הטעמים מלמדנו דבר הנוגע לטעמי המצוות כולן, והוא, שהטעמים השונים שנאמרו לאורך הדורות אינם אלא "טעימה" בלבד, רק כדי לסבר את האוזן ולסייע בעדנו לקיים את מצוות התורה מתוך חיבור והזדהות עמוקה, אבל לאמיתו של דבר טעמי המצוות עמוקים מיני ים וכוללים בתוכם סודות עליונים, רזין דרזין. לבסוף, גם אם אין נכון לומר על מצוה פרטית שכל עניינה הוא לחנך את האדם לרחמנות, אין כל ספק בכך שמצוות התורה מחנכות אותנו למידת הרחמים שהיא אחת ממידותיו של הקב"ה. חז"ל אומרים, כי שלוש התכונות המאפיינות את עם ישראל הן: "רחמנים, ביישנים, גומלי חסדים". ומידת הרחמנות הינה אחת משלוש עשרה מידות רחמים של ה' (ראה שמות לד, ו). על האדם להדמות לבוראו ולהדבק במידותיו הטובות, שנאמר: "והלכת בדרכיו" (דברים כח, ט). על פסוק זה דרשו חז"ל: "מה הוא רחום, אף אתה היה רחום...". לכן, על האדם להתרחק מאוד ממידת האכזריות שהיא מידה רעה מאוד וליטוע בליבו אהבה ורחמים. והמתנהג במידת הרחמנות, אף הקב"ה מרחם עליו, כפי שאמרו חכמים: "כל המרחם על הבריות, מרחמין עליו מן השמים". בברכה נאמנה
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il