שאל את הרב

לפעמים מחלל שבת - לעניין צירוף למניין ומגע ביין

undefined

הרב נועם דביר מייזלס

ז כסלו תשפ"ב
שאלה
שלום לכבוד הרב, יהודי תמים מאד, פשוט, גדל בבית דתי, שמעתי אותו מספר משיח לפי תומו, תכ"ד שלמד הלכה, אמר לחברו: לפעמים אני מחלל שבת. אין לי שעון שבת, ואם שכחתי לכבות האור לפני שבת, אני לא נרדם, אז אני מכבה. מה דינו לענין צירוף למנין? נגיעה ביין? ובכלל לענין נאמנות לשאר דברים.
תשובה
שלום וברכה. כיון שמדובר על חילול שבת בצנעה, הוא מצטרף למניין ואינו אוסר יין במגעו, לא איבד נאמנותו, ודינו כיהודי שומר מצוות לכל דבר ועניין. כל שכן בנידון השאלה, שלרוב הוא שומר שבת ועושה קידוש וכיוצא בזה, שבזה מעיד שמאמין בתורה ובנותנה. מקורות: כידוע, שמירת השבת של היא עיקר ושורש לאמונה בבורא עולם, שברא את העולם בששת ימי המעשה ושבת ביום השביעי, ולכן מבואר בתורה ובחז"ל גודל מעלת שמירת שבת שיש בכך עדות לבריאת שמיים וארץ, וכאילו קיים את כל התורה כולה ומוחלים לו על כל עוונותיו אפילו עבד ע"ז כדור אנוש, ומאידך עונש חמור למחללים את שבת קודש, כיון שהיא שקולה כנגד כל המצוות, ויש בכך פגיעה יסודית בתורה ובנותן התורה. והנה בגמ' בחולין (ה.) משווים דין מחלל שבת בפרהסיה למומר לע"ז: "מקבלין קרבנות מפושעי ישראל כדי שיחזרו בהן בתשובה, חוץ מן המומר ומנסך את היין ומחלל שבתות בפרהסיא... אלמא מומר לעבודת כוכבים הוה מומר לכל התורה כולה", וכן כתב הרמב"ם (מעשה הקרבנות פרק ג הלכה ד). וכן פסק השו"ע (יו"ד סי' ב' סע' ה') לגבי שחיטת מחלל שבת בפרהסיה, ששחיטתו פסולה, וז"ל: "מומר להכעיס, אפי' לדבר אחד, או שהוא מומר לעבודת כוכבים או לחלל שבת בפרהסיא, או שהוא מומר לכל התורה, אפילו חוץ משתים אלו - דינו כעובד כוכבים". וכן לגבי יין נסך שנגע בו מחלל שבת בפרהסיה, פסק השו"ע (יו"ד סי' קכ"ד סע' ח'): "משוך בערלתו אינו עושה יין נסך. ומומר, אף על פי שהוא מהול, עושה יין נסך במגעו". ומקור הדברים בבה"ג (סי' ס'), ושם כתב להדיא שדין מחלל שבת בפרהסיה ומומר לע"ז כדין גוי, וז"ל: "ומשומד אסור לאכול משחיטתו, ומשומד לע"ז ולחלל שבתות בפרהסיא עושה יין נסך, דלגבי משומד שבת וע"ז כהדדי נינהו". וכן כתב הרשב"א בשם רבנו יונה (הובא בב"י שם). ובב"י (סי' קי"ט) הובא בשם הרשב"א שנפסל דוקא אם חילל שבת בפני עשרה, והוחזק בכך ג' פעמים. ומבואר בפוסקים שדינו כגוי לעוד עניינים רבים, כגון אם כתב גט (אהע"ז סי' קנ"ד), ותפילין שכתב פסולות (או"ח סי' ל"ט ו'), וכן אין לצרפו למניין (שם סע' י"א) וכו'. וכן שלא לעלות אותו לתורה (שו"ת חכם צבי סי' ל"ח), וכן כתב בשו"ת משיב דבר (סי' ט'), והוסיף שאין להקשות מדברי המחבר (שו"ע סי' נ"ה י"א) שכתב שעבריין נמנה למניין עשרה, כיון ששם מדובר במומר לדבר אחד, ואף שזבח רשעים תועבה, מכל מקום מקבלים קורבנו, משא"כ מחלל שבת שאין מקבלים ממנו קורבן, כמבואר בגמ' בחולין (שם). ובהלכות שבת, מבואר שאם מחלל שבת בצנעה דינו כיהודי, וז"ל השו"ע (שפ"ה ג'): "ישראל מומר לעבודת אלילים או לחלל שבתות בפרהסיא, אפילו אינו מחללו אלא באיסור דרבנן, הרי הוא כעכו"ם. ואם אינו מחלל אלא בצינעה, אפילו מחללו באיסור דאורייתא, הרי הוא כישראל ומבטל רשות". וכתב במ"ב (שם ס"ק ד') שגם אם חילל בפרהסיה, דינו כגוי, "דוקא בשרגיל בעון זה, אבל אם חילל שבת בחד זימנא בפרהסיא לא מיקרי מומר וי"א דאפילו בחד זימנא מקרי מומר. ופרהסיא מקרי כשחילל בפני עשרה מישראל או שידע שיתפרסם ביניהם". עוד היתר כתב המ"ב (שם סק"ו) בשם האחרונים, אם מתבייש לחלל שבת בפני אדם גדול "אף שעושה דבר זה בפני כמה אנשים, גם זה לצנעה יחשב". ומקור דבריהם, במעשה שהובא בגמ' (עירובין סט.) שיהודי נמנע מלחלל שבת בעקבות שראה את רבי יהודה הנשיא בא לקראתו, ואמר על כך רבי יהודה שאיש כזה מבטל רשות, כלומר שדינו כיהודי שאינו מחלל שבת בפרהסיה אלא בצנעה. אולם יעויין בדעת תורה (יו"ד ב' לא) שכתב שאין להקל בכך. ובגדר פרהסיה נחלקו האחרונים האם צריך שיהיו העשרה במקום אחד, או אפילו אם עברו עשרה בזה אחר זה (ראה שו"ת רב פעלים ח"ג סי' י"ב). ויתרה מכך כתב המהר"י אסאד (שו"ת יהודה יעלה יו"ד נ'): "בזמן הזה שהדור פרוץ מרובה אין להרחיקם כל כך ולדחותם בידיים חלילה שלא יפקרו טפי, ויותר טוב לקרבם בזרוע, ואף בעל נפש אי"צ להחמיר על עצמו מלשתות יין שנגעו בו מחללי שבתות כאלו שבזמן הזה (יש להעיר שאין הדבר מוסכם בפוס', ואכמ"ל), אם לא העידו בפניהם בפני בי"ד שחיללו בפני עשרה מישראל". ומבואר בדבריו שיש להם קצת גדר של תינוק שנשבה בין העכו"ם. וכן עולה מדברי מרן החזו"א (יו"ד סי' ב' כ"ח) ביחס לחילונים בימנו, וז"ל: ובסוף ספר אהבת חסד כתב בשם הגר"י מולין דמצוה לאהוב את הרשעים מהי טעמא, והבין כן מתשובת מהר"ם לובלין, כי אצלנו הוא קדם תוכחה שאין אנו יודעין להוכיח, ודיינין להו כאנוסין". גם בשו"ת בנין ציון (חדשות סי' כ"ג) כתב מעין דברי המהר"י אסאד, וז"ל: אבל לפושעי ישראל שבזמנינו לא ידענא מה אדון בהם, אחר שבעוונותינו הרבים פשתה הבהרת לרוב... ויש בהם שמתפללים תפילת שבת ומקדשים קידוש היום ואח"כ מחללים שבת במלאכות דא' ודרבנן, והרי המחלל שבת נחשב המומר בלבד מפני שהכופר בשבת כופר בבריאה ובבורא, וזה מודה ע"י תפילה וקידוש, ומה גם בבניהם אשר קמו תחתיהן, אשר לא ידעו ולא שמעו דיני שבת... והם כתינוק שנשבה לבין עובדי כוכבים וכו'". וכן כתב בשו"ת מהרש"ג (יו"ד סי' כ"ה) שאם אינו מחלל שבת בכל העניינים ולא מתנהג בו כיום חול ממש, אין דינו כמומר. ואם כן בנידון השאלה יש להקל לצרפו למניין וכן שאינו עושה יין נסך במגעו, כיון שאינו מחלל שבת בפרהסיה, וטעם זה לבדו מספיק כדי להתיר. ובנוסף ע"פ המבואר בשו"ת בנין ציון הנ"ל, גם אם מדובר באדם שעבר על חילול שבת בפרהסיה, אך עושה קידוש וכו', שבכך מראה שמאמין ואינו כופר חלילה. אולם אין הדברים אמורים בעושים להכעיס, ומזלזלים בקודשי ישראל, כגון הרפורמים והקונסרוטיוים שעוקרים את מסורת ישראל וממציאים תורה לעצמם (ראה שו"ת צי"א י"א ג', שו"ת מנחת יצחק ח"ג סי' כ"ו, ופסק"ת סי' נ"ה כ"א). בברכת השבת,
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il