שאל את הרב

  • שבת ומועדים
  • ספר שמות

למה נתבקשו היהודים לסמן את ביתם בדם?

undefined

הרב חיים שרייבר

ט"ז שבט תשפ"ב
שאלה
שלום רב, זה ברור שאין צורך בסימן או אות כלשהם לקב"ה כדי להבחין בבתי היהודים ולפסוח עליהם. אז למה בכל זאת נתבקשו היהודים לסמן את ביתם?
תשובה
שלום פרשנים רבים הסבירו את הצורך בנתינת הדם. אציין תחילה את דברי המדרש ולאחר מכן הביא מספר פרשנים. במכילתא (פרשת בא מסכת דפסחא פרשה יא) נחלקו התנאים בשאלה היכן ניתן הדם - בפנים או בחוץ, וכן בשאלה מה פירוש "וראה את הדם"? וכך נאמר שם: "והגעתם אל המשקוף - מבפנים. אתה אומר מבפנים, או אינו אלא מבחוץ? תלמוד לומר: 'וראיתי את הדם' (שמות יב, יג) - הנראה לי, ולא לאחרים, דברי ר' ישמעאל. ר' יונתן אומר: מבפנים. אתה אומר מבפנים, או אינו אלא מבחוץ? תלמוד לומר 'והיה הדם לכם' (שם) - לכם לאות, ולא לאחרים לאות. ר' יצחק אומר: לא כי, אלא מבחוץ, כדי שיהו המצרים רואים, ומעיהם מתחתכים". "וראה את הדם - היה ר' ישמעאל אומר: והלא הכל גלוי וידוע לפניו, שנאמר: 'ידע מה בחשוכא ונהורא עמה שרא' (דניאל ב, כב), ואומר: 'גם חשך לא יחשיך ממך' (תהלים קלט, יב). ומה תלמוד לומר: 'וראה את הדם'? אלא לשכר מצוות שהם עושים הוא נגלה עליהם וחס עליהם, שנאמר: 'ופסח ד' על הפתח' (שמות יב, כג), ואין פסיחה אלא חיים, שנאמר: 'כצפרים עפות כן יגן ד' צבאות על ירושלם, גנון והציל פסוח והמליט' (ישעיה לא, ה). דבר אחר: 'וראה את הדם' - רואה הוא דם עקדתו של יצחק, שנאמר: 'ויקרא אברהם שם המקום ההוא ד' יראה' (בראשית כב, יד)". ההסבר האחרון שנאמר במכילתא "וראה את הדם - רואה הוא דם עקדתו של יצחק" קשה לכאורה, שהרי מפשט הפסוק משמע שהקב"ה ראה את הדם שבני ישראל נתנו על המשקוף על המזוזות, ולא את דם עקדת יצחק! נראה שכוונת הדברים היא שבשחיטת השה היה מעשה של מסירות נפש מצד בני ישראל, ובזה הם עוררו את זכות מסירות הנפש של יצחק שהיה מוכן למסור נפשו על דבר ד'. עוד יש להוסיף שאליבא דרבי יצחק, שאמר שבני ישראל נתנו את הדם מבחוץ, והמצרים ראו את הדם והיו מעיהם מתחתכים, היתה מסירות נפש נוספת גם בנתינת הדם על הפתח מבחוץ. לפי זה ניתן לומר שיש כאן מהלך שלם של מסירות נפש, שהתחיל במילתו של אברהם אבינו, שהיה אז בגיל תשעים ותשע שנים, ואף על פי כן מל את עצמו, המשכו במסירות הנפש של יצחק שמסר עצמו לעקדה, והמשכו בבני ישראל שמסרו נפשם בלקיחת השה, שהיה אלילם של מצרים, קשרוהו למיטה, שחטוהו ונתנו את דמו על המשקוף ועל המזוזות. (רעיון זה מצאתי באתר בני ציון) רבי אברהם אבן עזרא (שמות יב, ז) כותב: "ורבים אמרו, כי נתינת הדם על המשקוף ועל שתי המזוזות, להראות שישחטו תועבת מצרים בפרהסיא, כי כבר נפל פחדם עליהם, ולא יפחדו שיסקלום. ואילו היה כן, היה זה בשער החצר! והנה לא הושם הדם כי אם בסתר, שסגרו שער החצר. והם שחטו בין הערבים, שלא יראה אדם שהוא סמוך ללילה, ואיש לא יצא מפתח ביתו עד בקר, שהלכו לדרכם, וסגרו כל אחד שער חצרו. כי המצריים חשבו שישובו. רק הטעם להיות הדם על המשקוף, להיות כופר בעד כל האוכל בבית, ויהיה סימן למשחית שיראנו, כדרך: 'והתוית תו' (יחזקאל ט, ד)". לפי הראב"ע הדם היה כופר = הגנה על כל מי שנמצא בתוך הבית. החזקוני (שם) כתב: "על שתי המזוזות - משני צדדי הפתח. על המשקוף - לשון 'וישקף' הוא עבר הפתח הנשקף למעלה... שיהיה הדם כמין ח' להגין על הפתח, לבלתי נתון בה את המשחית לבוא, ואות חיים הוא". לפי החזקוני הדם סימן את האות ח' (שתי מזוזות ומשקוף), כדי לסמן שכל מי שבבית ראוי לחיים. יום טוב
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il