שאל את הרב

  • הלכה
  • זמני התפילה והיום

זמן חצות היום, מנחה גדולה ושקיעה לשיטת הרב מרדכי אליהו

undefined

הרב שמואל אריאל

י"ג טבת תשפ"ג
שאלה
שלום וברכה, אשמח אם יהיה ניתן לכתוב את שאר זמני היום (כמו חצות היום, מנחה גדולה, שקיעה וכו׳...) לשיטת הרב מרדכי אליהו זצ״ל. תודה רבה והמשך יום טוב!
תשובה
שלום וברכה! א. לגבי זמן חצות היום ומנחה גדולה, יש לכאורה סתירה בדברי הגר"מ אליהו: בספר מאמר מרדכי - הלכות לימות החול, פרק כ"ה סעיף כ"ג, מופיע שחישוב השעות הזמניות לעניין תפילת מנחה הוא על פי השיטה שהזכרתי בתשובה הקודמת. דהיינו שמחשבים את משך היום מעלות השחר ועד צאת הכוכבים הרגיל (13 או 20 דקות אחרי השקיעה), ואת הזמן הזה מחלקים ל-12 חלקים וכך מחשבים את השעות. אולם יש לשים לב, שבחישוב זה אין הקבלה בין הבוקר לבין הערב: לפני הזריחה ישנה תוספת של 90 דקות, מעלות השחר, ואילו לאחר השקיעה ישנה תוספת קטנה יותר, של 13 או 20 דקות בלבד עד לצאת הכוכבים. באופן זה היום יוצא "לא סימטרי", וממילא יוצא שזמן חצות היום בחישוב זה הוא מוקדם יותר מאשר חצות היום האסטרונומי. כך למשל, אם הזריחה היא בשעה 6:00 והשקיעה בשעה 18:00, הרי זמן חצות היום האסטרונומי, שהשמש נמצאת ברום השמים, הוא בשעה 12:00, בעוד שלפי החישוב הנ"ל חצות היום ההלכתי ייצא בשעה 11:25. זמן מנחה גדולה, לפי זה, ייצא בשעה 12:00, דהיינו בדיוק כאשר השמש נמצאת באמצע השמים. אולם במקום אחר באותו ספר מופיע זמן אחר לחצות היום ולמנחה גדולה. בפרק א' סעיף כ"ט כותב הרב אליהו: "זמן תיקון חצות הוא י"ב שעות לאחר חצות היום. זמן חצות היום הוא כשחמה נמצאת בראש כל אדם והוא בדיוק חצי שעה קודם זמן מנחה גדולה, וחצות הלילה הוא י"ב שעות אח"כ". דהיינו שזמן חצות היום ההלכתי מקביל לזמן חצות היום האסטרונומי, כאשר השמש נמצאת ברום השמים, וזמן מנחה גדולה הוא חצי שעה לאחר מכן. למעשה, נראה שיש לנקוט כפי הדרך הזו, שמופיעה בפרק א', ולא כפי החשבון שמופיע בפרק כ"ה, משתי סיבות: 1. הגמרא אומרת שזמן תמיד של בין הערביים וזמן מנחה הם בשעה שהשמש כבר אינה נמצא באמצע השמים אלא נטתה במידה מסוימת למערב (עיין פסחים נ"ח א; יומא כ"ח ב; ברכות כ"ו ב; רש"י בברכות שם, ד"ה "מנחה גדולה"). הדברים שבפרק א' מתאימים לתיאור זה, בעוד שלפי החישוב שבפרק כ"ה, כאמור, זמן מנחה גדולה ייצא בדיוק כאשר השמש נמצאת באמצע השמים ועדיין לא נטתה למערב. 2. בשני המקומות מציין הגר"מ אליהו כמקור לדבריו את דברי הבן איש חי. בפרק כ"ה הוא מציין לבן איש חי שנה ראשונה, ויקהל ד', שם נאמר: "שעות אלו של שש ומחצה (- זמן מנחה גדולה) או תשע ומחצה (- זמן מנחה קטנה) נקראין שעות זמניות, יען דמשערין אותם לפי ענין היום, אם ארוך ואם קצר... וכל מקום ששערו חז"ל בשעות... יש אומרים דמשערין מעמוד השחר עד צאת הכוכבים, ויש אומרים מהנץ החמה עד שקיעתה. וסברה ראשונה עיקר, דחיישינן לחומרא לשער מעמוד השחר עד צאת הכוכבים. וכן המנהג פשוט פה עירנו בגדאד... לשער מעמוד השחר עד צאת הכוכבים, כי אצלנו חושבים צאת הכוכבים שליש שעה אחר קריאת המגרב (- קריאת המואזין בזמן השקיעה)..." דהיינו שמחשבים את חשבון השעות מעלות השחר עד צאת הכוכבים, ובאופן שאינו סימטרי, שצאת הכוכבים הוא רק 20 דקות לאחר השקיעה. ואילו בפרק א' מציין הרב אליהו לבן איש חי שנה ראשונה וישלח ד', שם נאמר: "זמן תיקון חצות... הוא אחר י"ב שעות מחצות היום כשהחמה בראש כל אדם, שאז הוא חצות היום בודאי... חושבין הי"ב שעות אחר הנץ החמה כאשר תתראה לנו זריחתה בארץ...". דהיינו שזמן חצות היום הוא כאשר השמש נמצאת בראש כל אדם, בגובה השמים, והחישוב הוא מהנץ החמה ולא מעלות השחר. ואם כן, גם בין שני המקורות בבן איש חי קיימת לכאורה אותה הסתירה. אולם כאשר נתבונן, בבן איש חי פרשת ויקהל נאמר: "וסברה ראשונה עיקר, דחיישינן לחומרא לשער מעמוד השחר עד צאת הכוכבים". דהיינו שחישוב זה נאמר רק להחמיר ולא להקל. וכך אפשר ליישב את הדברים, שאכן הבן איש חי לא פסק באופן מוחלט כפי דרך החישוב הזו שמעלות השחר עד לצאת הכוכבים, אלא רק החמיר כמותה, אבל במקום שדרך החישוב הזו תיצור קולא, יש ללכת לפי הדרך השניה, שמחשבים מהנץ החמה ועד לשקיעה. בפועל הדבר משתנה בין הזמנים השונים: לעניין סוף זמן קריאת שמע ותפילה, או סוף זמן אכילת חמץ, החישוב מעלות השחר ועד לצאת הכוכבים (ובפרט באופן הזה של יום "לא סימטרי") יוצר חומרא, שהזמן על פי חישוב זה הוא מוקדם יותר מאשר בדרכי החישוב האחרות. ואכן הגר"מ אליהו החמיר בסוף זמן אכילת חמץ כפי החישוב הזה. אולם בעניין זמן מנחה גדולה, אדרבה, החישוב באופן הזה יוצר קולא, שכן על פי החישוב הזה אפשר להקדים ולהתפלל מנחה בזמן שעדיין אי אפשר להתפלל על פי דרך החישוב שמן הזריחה עד השקיעה. מכיוון שהבן איש חי כותב שדרך החישוב הזו היא רק לחומרא, עולה שאין לסמוך עליה להקל, ויש להמתין עד שתעבור חצי שעה לאחר אמצע היום האסטרונומי, שרק אז אפשר להתפלל מנחה על פי החישוב השני. ב. לגבי זמן השקיעה - באופן כללי בעניין זה אין הבדלים משמעותיים כל כך בין דעות הפוסקים ובין הלוחות, אם כי ייתכנו הבדלים של דקות בודדות, על פי שיטות חישוב שונות. בדברי הרב אליהו זצ"ל לא מצאתי מקור שמכריע במפורש בעניין זה.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il