שאל את הרב

  • משפחה, ציבור וחברה
  • שאלות כלליות

הלוואה ופיצוי

undefined

הרב משה מאיר אבינר

י"א אב תשפ"ב
שאלה
שלום, 1. אדם, נטל משכנתא מאחד הבנקים הגדולים. 2. הלקוח ביקש מהבנק להעביר את הסכום (חלק 3 שהוא החלק האחרון מתוך ההלוואה) לקבלן הבניה עי שובר מכר ועל הוראה לביצוע. 3. הבנק אישר את ההעברה, צירף אסמכתאות לפעולה והחל לגבות את ההלוואה מהלקוח מידי חודש. 4. כעבור למעלה משנה, הלקוח גילה באקראי כי הבנק לא העביר את הכסף לקבלן, על אף האסמכתאות בשל טעות אנוש. 5. הלקוח פנה לבנק ולאחר שבוצע תחקיר, אכן הבנק הודה בטעותו. 6. ההלוואה, במהלך השנה, צברה מדד תשומות בניה . 7. הלקוח דורש מהבנק את העברת התשלום של ההלוואה (קרן) וכן הפרשי מדד תשומות ופיצוי על עגמת נפש. מותר? (לרבות עוגמת נפש)
תשובה
שלום וברכה, כדי לדעת מה החיוב על הבנק יש לתבוע את הבנק בבית דין, אם הבנק יסרב להגיע לבית הדין או שידוע לך שהבנק אינו מגיע לבית דין ניתן לתבוע אותו בבית המשפט. לאחר שבית המשפט מחייב לדעת פוסקים רבים מותר לך לקחת את כל הכסף, גם מה שלא היה מגיע לך ע"פ דין תורה. מקור הדין: כתב במרדכי (ב"ק סימן עב): "דאי איניש אלם הוא ואינו יכול לכופו בדיני ישראל מותר לכופו בדיני עובדי כוכבים והא דאמרו סוף פרק המגרש לפניהם ולא לפני עובדי כוכבים היינו היכא שיכול להכריחו ביד ישראל. אמנם מצאתי בתשובת רבינו מאיר דאין מותר להכריחו ביד עובדי כוכבים אלא אם כן יתירו לו בית דין או רשאי הקהל". מלשונו נראה שאפילו אם הנתבע אלם וברור שלא ניתן להוציא את הממון בבי"ד יש צורך לבקש אישור מבית הדין לתובעו בערכאות. אמנם כסף הקדשים (שו"ע כו, ב) כתב דסגי באומדנא או בידיעת שלושה בני אדם שהנתבע סרבן כמו שמועיל רשות מג' הדיוטות. וכן הביא בשו"ת שבט הלוי (ח"ד סימן קפג) בשם 'טוב טעם ודעת' (תליתאה סי' רס"א), אך כתב שקשה לסמוך על זה לבד. אך על כל פנים ניתן לשאול מורה הוראה מובהק, וכיוון שבעיניו נראה שיש כאן דין מסרב יצאנו בזה ידי רשות בית דין. אולם המנהג בזה להזמין קודם לדין תורה. והרב ליאור ענה בתשובתו באתר שניתן לסמוך על דברי כסף הקדשים: "בדרך כלל צריך לתבוע לדין תורה ואז לקבל רשות מבית הדין ללכת לערכאות. אולם אם יודעים מראש בוודאות שהבן אדם לא יסכים ללכת לדין תורה אז אפשר לתבוע אותו מהתחלה בערכאות". אם הנתבע סרבן האם יכול לגבות את כל מה שפסקו הערכאות? הנתיבות (כו,ב), כתב לגבי נתבע בערכאות (שבי"ד לא נזקקים עוד לתובע משום קנס) שעל הנתבע לשאול את ביה"ד מה הוא חייב על פי דין תורה ולפרוע לתובע וז"ל: "ומדסתמו הפוסקים משמע דהעיקר כטעם הב' (קנס), ולעולם אין בית דין נזקקין לו. אבל אם הבעל דין יודע בעצמו שחייב לו ע"פ דין תורה, ודאי דצריך לשלם לו, ואפי' אם הוא מסופק צריך לדון לפני דייני ישראל, שלא יהיה ספק גזל תחת ידו". אך יש חולקים על כך, הג"ר אליקים געץ (אבן השהם נט) ז"ל: "המעיין במהרי"ק (קפז) יראה דלאו משום קנס אין נזקקין, אלא מכח דינא דמלכותא דינא, ומה שכתבו הפוסקים והרא"ש דאל"כ ביטלת כל דייני ישראל ... מאחר שקיבל והלך לדייני נכרים א"כ קיבל עליו דינא דמלכותא, ליכא מאן דפליג". ובשו"ת מהרש"ם (א סימן פט) כתב שאינו צריך להחזיר מטעם שהנתבע שסרב להגיע לדין תורה והלך לערכאות קיבל על עצמו את דינם, כדין נאמן עלי אבא. (לענ"ד סברא זו לא קיימת כאשר הנתבע סרב להגיע לכל מקום, ותבעו אותו בערכאות וכפו אותו לבוא לפניהם). בברכה,
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il