שאל את הרב

  • הלכה
  • שאלות כלליות

דין שליש גדיל ושני שליש ענף, פסולי ציצית

undefined

הרב דניאל קירש

י"ד אב תשפ"ב
שאלה
א. האם דין "שליש גדיל ושני שליש ענף" מעכב בציצית (לפוסלה)? ב. נפסק בשולחן ערוך (יב, א) שאם נפסקו הציציות ונשארו בחוטים אורך 'כדי עניבה' הציצית כשרה. כמה הוא שיעור "כדי עניבה" בסנטימטרים? ג. מצוי בטליתות, אחר שימוש רב, שנוצר קרע לרוחבה של הטלית מכיוון אורכה לכיוון מרכז הטלית (על ציר הקיפול) – האם קרע זה מחשיב את הטלית בת ו כנפות (שצריך לשנות את סדר מיקומי הציציות)? אם כן, מה שיעור הקריעה המעכב?
תשובה
שלום וברכה, א. הדין שהציציות צריכות להיות שליש גדיל (הקשרים והחוליות של הציצית) ושני שליש ענף (חוטי הציציות המופרדים) הוא רק לכתחילה ואינו מעכב בדיעבד (מ"ב, סי' יא, ס"ק סז, וס"ק סט). ב. ישנן דעות שונות מהו שיעור 'כדי עניבה'. למעשה אם יש בחוט 4 ס"מ ניתן לברך על הציצית. (לפעמים ניתן להקל יותר כמבואר בהערה). ג. כאשר הקרע אינו הולך על רוב הבגד הוא עדיין נחשב בגד בעל ארבע קרנות. אם הקרע הולך על רוב הבגד הוא נעשה בגד בעל שש כנפות. במקרה של ציצית בת שש כנפות לא עושים שש ציציות, אלא ארבע ציציות בקצוות הרחוקות (ובציצית שנקרעה אכן חוטי הציצית הם בקצוות). יש לציין שלדעת חלק מהפוסקים בגד עם שש כנפות פטור מציצית. לכן במקרה זה ראוי לתפור את הבגד או לעגל את הפינות או להחליף את הבגד כדי לקיים בבגד מצוות ציצית לכל הדעות. אמנם מעיקר הדין כל עוד שלא תיקן את הבגד, ניתן אפילו לברך על ציציות אלו. יש לציין שבמקרה שהבגד לא רק נקרע אלא נחתך וחסר ממנו חלק ונוצר עוד כנף, אזי הבגד תיחשב בגד בעלת חמש קרנות אפילו אם לא נחתך ברובו ויש לתקנו כמבואר לעיל. (כל זה מבואר בשולחן ערוך סי' י סע' א-ב ומ"ב שם. למי שמתקשה להבין את הציורים שהזכרנו ניתן להיעזר בתמונות שיש במשנה ברורה, מהדורת דרשו על סעיפים אלו). מקורות והרחבה: א. בגמרא מסכת מנחות (לט.) מובא: "ונויי תכלת - שליש גדיל ושני שלישי ענף". הרי שיש לעשות את הקשרים שליש מהאורך, ואילו החוטים המופרדים שני שליש, משום נוי הציצית. יש שאמרו שרק בתכלת יש להקפיד על כך ולא בזמן שיש לבן בלבד. ראה רש"י (שם), נימוקי יוסף (שם), רמב"ם (ציצית, א, ט). למעשה פסק השו"ע (יא ,יד) שאף כאשר יש לבן בלבד יש להקפיד על שליש גדיל ושני שליש ענף. אולם הפוסקים כתבו שאינו לעיכובא (ט"ז, פמ"ג, מ"ב). בספר שיעורין של תורה (ה, ה) כתב ש"כיון שאינו אלא משום נוי אין מדקדקין בשיעורה בצמצום וכל שהוא בערך כמו שני שלישי ענף לפי מראית העין כבר איכא בזה נוי, דענין נוי הוא במה שנראה לעינים". יש פוסקים שכתבו שאין לעשות את החוטים ארוכים יותר משני שליש (משמעות הרמ"א, יא, יד, וראה ביאור הלכה סע' ד ד"ה 'יכול לקצרו'). ואחרים כתבו שאין מניעה שהענף יהיה יותר משני שליש והקפידא הוא שלא יהיה קצר יותר (חזון איש). והמנהג להקל בזה (ראה משנה הלכות יג, ה). ויש שכתבו שטוב לכתחילה לעשות חוטים ארוכים, אפילו שהענף יהיה יותר משני שליש, כדי שגם אם יתקצרו החוטים יישארו בחוטים שיעור יב גודלים (משנה הלכות שם, בשם שולחן ערוך הרב). והגר"ש הירש שליט"א מסר לי ששאל את מרנן הגר"ש ישראלי והגר"א שפירא זצ"ל ויבלח"א הגר"א נבנצל וכולם אמרו לו לעשות כפי המנהג. ב. הביאור הלכה (סי' יב, ד"ה 'אם נפסקו') כתב שאין להחמיר יותר משני גודלין. לפי זה כדי עניבה לשיטת הגר"ח נאה הוא 4 ס"מ, ולדעת החזון איש 5 ס"מ (פסקי תשובות). וראה בספר הלכה ברורה (יא, בירור הלכה ח) לרב דוד יוסף שהביא דעות שונות בעניין שיעור האגודל בסנטימטרים. במ"ב מהדורת איש מצליח (סי' יב הערה 3) הביאו בשם תורת חיים סופר ששיעור כדי העניבה הוא 3 ס"מ, וכתבו שיש לסמוך על זה מפני כמה צירופים, וביניהם שיש אומרים שכל זה הוא רק מדרבנן, ע"ש. חשוב לציין שכתבו הפוסקים ששיעור 'כדי עניבה' תלוי במספר החוטים שנפסקו. השיעור שכתבנו לעיל 'שני גודלים' נאמר כאשר כל החוטים נפסקו. אולם כאשר נשארו חלק מהחוטים בציצית, די שיהיו בחוטים שנשארו שיעור שראוי לעשות עניבה רק על החוטים שנפסקו. למשל אם נפסקו חמשה חוטים, אזי שיעור כדי עניבה שצריך בחוטים שנשארו הוא כדי שיכרוך סביב חמשה חוטים כמבואר במ"ב, יב ס"ק א, ערוך השולחן ס"ד, הלכה ברורה יב, ב). אמנם לחזון איש (או"ח ג, יד) צריך שישאר בו שיעור כדי לענוב כולן ע"ש. כתבנו ששיעור שני גודלים הוא כאשר נפסקו כל החוטים. אמנם יש לציין שאם נפסקו יותר משני חוטים הציצית פסולה לדעת ר"ת, וראוי לחוש לדבריו לכתחילה (שו"ע, יב, א). לדעת המ"ב אם החוטים נתקצרו משיעור יב גודלים כבר פסול לר"ת (ביאור הלכה, שם, ד"ה 'ונוהגין כר"ת'). לדעת החזון איש (או"ח, ג, ו) כשר לר"ת אם נשאר טפח. ג. לגבי קרע ברוב הבגד - יש למדוד את הרוב בחשבון כל אורך הטלית קטן מלפניו ומלאחריו, ונקב בית הצואר אינו מפסיק לענין זה (אם כי אינו נכנס לחשבון), וכמו כן בקרע בכתפיות מודדים את הרוב על פי רוחב הטלית קטן ובחשבון שני הכתפיות, ונקב בית הצואר אינו מפסיק (ואינו נכנס לחשבון), ובקרע בשתי הכתפיות, אם המחובר משתי הכתפיות גם יחד רוב נגד הקרע הציצית כשרה (פסקי תשובות טו, ה , ע"ש). בברכה!
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il