האם קטן שהזיק בשוגג חייב? ידוע מה שכתב רמ"א שטוב שישלם משהו לתשובה וכפרה, אבל כשעיינתי מעט ראיתי שהביאו דוגמאות של מזיק במזיד, כגון ששרף שטרות בילדותו וכו ומשמע שבשוגג גם כפרה לא צריך, ולמרות שמובא שם על יאשיהו המלך ששילם את כל מה שדן בצעירותו שמא טעה, אולי יש לומר ששגגת תלמוד עולה זדון, ובשוגג גם לצאת ידי שמים לא צריך מה דעת כבודו?

ראשית נקדים ונאמר: "אדם מועד לעולם.. בין שוגג בין מזיד" כך שאם יש איסור במעשה האדם, אין הבדל לעניין תיקון המעשה אם עשה זאת בשוגג או במזיד -האחריות מוטלת על האדם. מפשט דברי תרומת הדשן(סימן ס"ב שהוא המקור לדברי הרמ"א או"ח שמ"ג) נראה שבאמת אין איסור על הקטן במעשיו שהרי אין בית דין נזקקין להפרישו אום היה איסור בדבריו מדוע לא נפריש אותו. הצורך בכפרה נובע מחשש לדעות הסוברות שצריך לשלם גם שעשה בקטנותו (בה"ג) או מחשש לדברי חז"ל הפזורים בכמה מקומות שיש סימן רע למי שעבר עבירות בקטנותו.. אמנם, בעל "נחל יצחק" רבי יצחק אלחנן ספקטור חידש דין שכל אדם העובר על איסור שיש ל"בני נח" אף שאינו גדול(בן יג) אם הינו בעל הבנה וידע להכיר באיסור שעשה הרי הוא חייב. וגזל ונזיקין הרי הם מחיובי בני נח (דינין) (נחל יצחק חושן משפט סימן ז') ומשמע מדבריו שיש צורך מהותי בכפרה על מעשיו של הקטן, ובתנאי שהם אסורים גם על בני נח. בדרך זו מסביר בעל ה"מנחת יצחק" גם את מעשיו של יאשיה המלך. שהרי בני נח מצווין גם על המשפט והדינין.