שלום הרב, הרמב"ם כותב שיש לאדם רצון חופשי והוא יכול לשנות את מידותיו ללא גבול. בין המידות שאפשר לשנות הרמב"ם מונה גם חכם או סכל ובהמשך כותב שהעניין הוא עמוד האמונה. מחקרים פסיכולוגיים בימינו הגיעו למסקנה שיש חסם עליון גנטי לאינטליגנציה. אשמח לדעת איך הדברים מסתדרים?.

שלום לך, הפער נובע מכך, שמה שהרמב"ם מכנה "חכם" אינו תואם למה שמקובל היום לקרוא "חכם". היום אנו נוטים לתאר חכם - אדם על יכולת חשיבה גבוהה ומתוחכמת, אבל בעיני הרמב"ם החכם הוא לא מי שיש לו פונטצייאל גבוה ויכולת חשיבה, אלא מי שמממש אותה, כלומר, לומד תורה וחוכמה. ואכן לדעת הרמב"ם יתכן אדם עם רמת אי-קיו גבוהה שיחשב כסכל, מכיוון שהוא לא משתמש בשכלו, אלא מבזבז את ימיו בבילויים ריקים ומטופשים. ולעמתו יתכן אדם שאינו בעל כישורי חשיבה מרובים, אבל הוא עמל על התורה ועל החוכמה ורכש חלק ממנה עד שהוא יוגדר כחכם. בברכה אוריאל טויטו