התבודדות (בפה) אחרי ברכת המפיל

שלום רב! ידוע לי שאחרי חצות אומרים קריאת שמע, כשברכת המפיל ללא שם ומלכות. התעוררה לי שאלה כששמעתי שיעור שדיבר על התבודדות לפני השינה ומגיד השיעור אמר שפשוט להירדם מתוך התבודדות – שאלתי היא האם מותר להתבודד ולדבר (בפה מלא) עם ה לאחר קריאת שמע וברכת המפיל, וכך להירדם מתוך דיבור עם ה. ואם לא, אז האפשרות היחידה זה לאגיד את קריאת שמע רק לאחר ההתבודדות? אשמח אם הרב יתייחס כשקריאת שמע לפני חצות לילה או אחרי חצות לילה (כי לפעמים אני ישן לפני חצות לילה ולפעמים אחרי חצות לילה). תודה, וגמר חתימה טובה!

שלום וברכה. נחלקו הפוסקים האם מברכים ברכת המפיל בשם ומלכות אחרי חצות, יש נוהגים ע"פ האריז"ל שלא לברך בשם, ויש החוששים להפסק ולכן אינם מברכים כלל בשם. למעשה המנהג הרווח לברך כרגיל גם לאחר חצות. ולכן בנידון השאלה, אם כבודו נוהג שלא לברך, ניתן לעשות התבודדות ולהוציא את המילים בפה, כיון שאין בכך הפסק. במידה ואתה אומר ברכת המפיל בשם ומלכות, לכתחילה אין להוציא דיבור מהפה כלל, ולכן הדיבור צריך להיות במחשבת הלב. מקורות: בשערי תשובה (סי' רל"ט) הובא מחלוקת בזה, וראה בכה"ח (שם סק"ח), שע"פ האריז"ל אין לומר ברכת המפיל בשם ומלכות אחרי חצות, וכן מנהג המקובלים בירושלים עיה"ק, ובשו"ת יחוה דעת (ח"ד סי' כ"א), חשש לשיטה זו, דהוי סב"ל וכתב שאין לברך בשם ומלכות. אולם הניף ידו בשניה בספרו חזו"ע (ברכות עמ' תקיא) וכתב שהרוצה לברך יש לו על מה לסמוך, וכך נהג מרן הגרע"י ואמר שכך יש לנהוג לכתחילה (ראה הלכה ברורה רל"ט שהגרע"י ביקש לפרסם כן בשמו). ומרן הבא"ח (פקודי י"ב) כתב שמנהגו ומנהג אביו שלא לברך כלל בשם ומלכות, מחשש להפסק בדיבור שיהיה מוכרח לדבר בו, ושלח לו רבי אליהו מני זצ"ל שכך נוהגים רוב החסידים (המקובלים) בירושלים, והוסיף שם הבא"ח, להזהיר את מי שמברך, שישתדלו מאד שלא להפסיק בדיבור בין הברכה לשינה. ע"כ. יש לציין שהשיטה הנ''ל חוששת שברכת המפיל הוי ברכת הנהנין כפי שכתב בספר סדר היום (סדר ק"ש של לילה). אולם הכרעת רוב הפוסקים כדעת החיי אדם (כלל ל"ה ד'), שתקנו ברכה זו על מנהגו של עולם כמו ברכות השחר, אלה שגם לדעה זו יש לברך לכתחילה רק כשמתכוון לישון, ולפי זה אם יש צורך לדבר או לעסוק בדבר מסוים, מותר להפסיק (אליה רבה סק"ג, הגר"א סו"ס תל"ב, וראה תשובות והנהגות ח"ב סי' קל"א). בברכה נאמנה,