בעניין קשירת ציצית עם חוטי תכלת לפי התוספות, שישנם ד' ראשי תכלת וד' ראשי לבן - כיצד יש לקשור? יש שנוהגים שהקשר האחרון מתחלק לארבעה חוטים לבנים וארבעה חוטי תכלת, ויש שעושים שמכל צד של הקשר יוצאים שני ראשי תכלת ושני ראשי לבן. מה נכון יותר? אם אפשר מקורות כלליים.

שלום וברכה! מצד ההלכה נראה שאין בזה הקפדה, אפשר לקשור כך ואפשר לקשור כך. אולם כמו בכל קשירה של ציצית, כדאי להפריד בין שמונת ראשי החוטים באופן עקבי, כך שבסופה של הקשירה החלוקה של הראשים תהיה מקבילה לחלוקה שנעשתה בקיפול הראשוני של החוטים ובקשירת הקשר הראשון. אופן זה מצמצם את הסיכוי לפסילת הציצית במקרה שחלק מן החוטים ייקרעו. אם אכן מקפידים על הפרדה כזו, ייצא כמובן שבכל צד יש שני ראשי תכלת ושני ראשי לבן. הרחבה ומקורות: ראשית, איני מכיר מקורות הדנים במישרין בעניין זה. אם אכן אין בפוסקים אמירה לקשור כך או כך, הרי זה מלמד בפשטות שאין בכך דין כלשהו, ואפשר לקשור את החוטים כרצונך. אולם מעבר לראיה זו משתיקת הפוסקים, ניתן גם להביא הוכחה לכך שאין בכך הקפדה, משתי סוגיות הדנות בעניין חוטי הציצית: א. במרדכי (מנחות, רמז תתק"מ) וברא"ש (הלכות ציצית, סימן ט"ו) מופיע דיון של בעלי התוספות (רבנו תם, ר"י ועוד) לגבי צורת הקשרים של הציצית. כפי המתואר שם, רבנו תם וחכמים נוספים לא קשרו את הציצית באופן שבו אנו רגילים לקשור, דהיינו שמחלקים את החוטים לשתי קבוצות של ארבעה ראשים וקושרים את שתיהן זו על זו, אלא קשרו את הציציות באמצעות חוט אחד או שנים, שנקשרו על גבי שאר החוטים והקשר הזה החזיק את הגדיל והכריכות שלא יתפרקו. באופן זה כמובן אין כלל הפרדה של החוטים לשתי קבוצות, אלא כל החוטים עומדים בקבוצה אחת. רק לאחר שיטות קשירה אלה, מוזכר גם המנהג שלנו, והוא מופיע כמנהג ולא כדין מחייב. אם אכן בציצית עם תכלת ישנה הקפדה על חלוקה של חוטי התכלת וחוטי הלבן באופן מסוים דוקא (שכל חוטי הלבן יהיו בצד אחד וכל חוטי התכלת בצד השני, או שבכל צד יהיו שני חוטי תכלת ושני חוטי לבן), היה צריך להזכיר זאת כראיה לגבי צורת הקשר, שמכאן יש ללמוד שאופן הקשירה המקורי של הציצית צריך להיות דוקא באופן הנהוג כיום, שמחלק את החוטים לשתי קבוצות. מן הדיון עולה שלדעת בעלי התוספות אין כלל צורך להפריד את החוטים לשתי קבוצות, וממילא ברור שאין הקפדה איזה מין (לבן ותכלת) יהיה בכל צד. ב. בעניין חוטי ציצית שנקרעו, סובר רבנו תם שאחד התנאים לכך שהציצית תהיה כשרה, הוא שלפחות מין אחד (התכלת או הלבן) יישאר בשלמותו. מתוך כך פוסק רבנו תם (תוס' מנחות ל"ח ב, ד"ה "אלא"; ב"י ושו"ע י"ב, א) שבציצית של לבן, אם נקרעו יותר משני חוטים הרי הציצית פסולה. הנימוק לכך הוא שגם בציצית של לבן, לדעתו, ישנם "שני מינים", ששנים מן החוטים הלבנים הם כנגד התכלת ושנים הם כנגד הלבן. לפיכך יש להקפיד שלפחות אחד ה"מינים" הללו יישאר שלם, ואם נקרעו שלושה חוטים הציצית פסולה, שאז בהכרח כבר נפגמו שני ה"מינים". ר"י, מבעלי התוספות, חולק על שיטת רבנו תם בעניין מספר החוטים הקרועים שפוסל את הציצית, אולם הוא אינו חולק על תפישתו העקרונית של רבנו תם, שארבעת חוטי הלבן מייצגים שני חוטי תכלת ושני חוטי לבן, אלא טוען שגם בציצית של תכלת, ייתכן מצב שנקרעו חוטים גם מן התכלת וגם מן הלבן ועדיין הציצית כשרה. הפוסקים הדנים בעניין זה (עיין מרדכי מנחות, רמז תתקל"ט; ב"י ושו"ע י"ב, א; משנ"ב י"ב, ט) מחלקים למעשה בין מצב שהאדם דקדק בשעת הקשירה להפריד את ראשי החוטים, כך שהחלוקה בסוף הגדיל תהיה מקבילה לחלוקה הראשונית של החוטים המקופלים, ובין מצב שהאדם לא הקפיד על כך. במצב הראשון קל יותר לזהות אם הראשים שנקרעו שייכים לחוט אחד או לחוטים שונים (שאם הם נמצאים בצד אחד הם שייכים בוודאי לחוטים שונים ולא שני קצוות של אותו החוט) ואילו במצב השני זהו ספק. מן הדברים עולה בבירור, שלדעת רבנו תם ור"י אין דין שצריך לקשור את החוטים באופן מסוים, דוקא באופן שמפריד את ראשי החוטים או דוקא באופן שראשי החוטים מתערבבים לאחר הקשירה הראשונה. מצד הדין ניתן לקשור כך או כך, ורק יש יתרון מעשי בהקפדה על כך, שאז ניתן ביתר קלות לדעת אם החוטים שנקרעו שייכים לחוט אחד או לא. דהיינו: דינו של רבנו תם מבוסס על התפישה שגם בציצית לבנה ארבעת החוטים אמורים לייצג שני חוטי תכלת ושני חוטי לבן, ואף על פי כן, אין הוא מצריך לקשור את החוטים דוקא באופן זה או זה. דהיינו שאין דין לקשור את חוטי התכלת וחוטי הלבן באופן מסוים, אלא אפשר להפריד ביניהם ואפשר לערבב אותם. מתוך כך עולה, שמן הדין אין הקפדה בעניין זה, וניתן לקשור את החוטים כרצונך. עם זאת, עולה מכאן שאכן כדאי להקפיד בקשירת הציצית על הפרדה עקבית של הראשים, כך שהחלוקה שלהם בסוף הגדיל תהיה מקבילה לחלוקה שלהם בתלייה בבגד, וזאת כדי שאפשר יהיה לדעת ביתר ודאות איזה ראש שייך לאיזה חוט, מה שיכול לאפשר להקל במקרה שייקרעו חלק מן החוטים. (אף שלפי רבנו תם עצמו אין בזה כל כך נפק"מ, עיין במשנ"ב הנ"ל, מעיקר הדין אנו פוסקים כדעת ר"י, ולפיכך יש בכך נפק"מ אם ייקרעו חוטים.)