שאל את הרב

  • שבת ומועדים
  • שאלות כלליות

חיתוך סלט בשבת בכלי מיוחד

undefined

כולל הלכה בית אל

ד טבת תשפ"ג
שאלה
שלום וברכה. א) ישנו כלי מיוחד לחיתוך סלט, כמו מגרדת אבל החורים גדולים יותר וכאשר מעבירים את הירק על הכלי (ידנית) והירק נחתך לקוביות, האם מותר להשתמש בכלי זה בשבת? ב)האם מותר להשתמש במקלף בשבת? ישנו מקלף שחותך את הגזר לרצועות, מותר בשבת?
תשובה
שלום וברכה, אין להשתמש בכלי המיועד לחיתוך סלט, מחשש לטוחן ומחשש לעובדין דחול, והוא הדין לגבי כלי מיוחד החותך את הירק לרצועות. לגבי קולפן, נחלקו הפוסקים (כמבואר בהרחבות), ולהלכה נראה שמותר לקלף קליפה הנאכלת אפילו לאחר זמן, וקליפה שאינה נאכלת אין לקלף בקולפן, והרוצה להקל יש לו על מי לסמוך. הרחבה: א. מקור הדין בשו"ע (אורח חיים בסימן שכא סעיף י), וז"ל: 'אסור לגרור הגבינה בשבת במורג חרוץ בעל פיפיות שקורין ראליי"ו'. מקור דבריו בשו"ת הריב"ש. אמנם כדי להבין את כוונתו נקדים בקצרה את יסודות ההיתר במלאכת טוחן כשמדובר בחיתוך מאכלים. ב. איסור טוחן: הראשונים נחלקו, האם יש איסור בחיתוך מאכלים לחתיכות דקות או קטנות. לדעת הרשב"א ועוד- בכל חיתוך דק של מאכל יש איסור תורה של טוחן. לדעת רבינו חננאל- אין טחינה אלא כשחותך עד שנעשה קטן כעין קמח. להלכה, פוסק השו"ע (בסימן שכא, סעיף יב): לאסור כל חיתוך דק. גודל החיתוך שנאסר לא התפרש, וכמו שכותב הביה"ל (ד"ה המחתך) בשם היראים: 'דשיעור דקותן לא נודע לנו', ולכן כתב שצריך לחתוך דווקא חתיכות גדולות ובסמיכות לסעודה, כדי לצאת מחשש איסור טוחן. ג. בראשונים מצינו כמה היתרים בטחינת מאכלים: הרשב"א מחדש (שו"ת ד, עה) על פי גדרי מלאכת בורר, שמותר לטחון אפילו דק וקטן לאלתר, כמו שהותר לברור לאלתר. אמנם שלטי הגיבורים חולק על היתרו, וכן משמעות הרמב"ם (שבת כא, יח). הרמ"א פוסק את היתרו של הרשב"א, אמנם הבית יוסף סמך על דבריו רק בחיתוך גדול קצת. וכן פסק המשנ"ב לכתחילה, והביא דבריו להלכה בשמירת שבת כהלכתה (פרק ו, ו). אמנם דעת הגרע"י (לוית חן סב) שדברי הב"י הם רק לרווחא דמילתא וחומרא בעלמא, אך עיקר הדין הוא להתיר. ד. אינו גידולי קרקע: התרומת הדשן (נ"ו) והשו"ע (ט) כתבו היתר נוסף במלאכת טוחן, שאין איסור טחינה בדבר שאינו גדל בקרקע, על פי זה יהיה מותר לחתוך דק דק בשר, ביצה וכדו'. [ויש לציין שתוה"ד סייג את דבריו להתיר טחינה באינו גידולי קרקע, רק דבר שניתן לאוכלו ללא חיתוך]. הריב"ש, למד מדברי הרשב"א שאין להתיר לטחון לאלתר אלא בכלי שאינו מיועד לטחינה, וכמו שמצאנו במלאכת בורר שמותר לברור לאלתר דווקא בכלי שאינו מיועד לברירה. לכן, אין להשתמש במגרדת וכדו' אף אם טוחן לאלתר. בנוסף, גם אם טוחן דבר שאינו גידולי קרקע, שכנ"ל אין בו איסור טוחן, אין להשתמש לטחינתו בכלי המיוחד לברירה, וזאת משום איסור 'עובדין דחול', ולכן אין לגרר גבינה בפומפיה, וכן פסק השו"ע (י'). לסיכום: כלי המיוחד לטחינה אסור להשתמש בו בשבת אפילו לשימוש לאלתר, משום טוחן, ואף בדבר שאינו גידולי קרקע אסור להשתמש בו משום עובדין דחול. לעניין כלי המיוחד לחיתוך חתיכות ארוכות ודקות: מרש"י משמע (שבת דף עד ע"ב, ד"ה חייב אחת עשרה), שאיסור טוחן שייך גם בחתיכות ארוכות, וכן פסק בספר אורחות שבת בשם הגרי"ש אלישיב. אמנם, האגרות משה חולק, וסובר שלא בכל חיתוך דק יש איסור, שאם כן יאסרו גם לחתוך לחם דק, 'ומה שיעור יש בדבר'. וכן משמע מדברי הגרש"ז (שש"כ פרק ו הערה ו). ונראה להלכה, שכיוון שמדובר על חשש איסור תורה יש להחמיר ולא להשתמש בכלי המיוחד לחיתוך רצועות ארוכות. אבל בקולפן רגיל, שרוצה לקלף את הירק ולעשות ממנו רצועות (כמין קליפות) המקל יש לו על מי לסמוך, שהרי זה רק איסור דרבנן [דאינו כלי המיוחד לטחינה]. לעניין שימוש קילוף בקולפן בשבת. לכאורה יש לדון בקילוף קליפה בשבת משום איסור בורר, כיון שמפריד בין הפסולת [הקליפה] לאוכל. אלא שהרמ"א (בסימן שכא, יט), פוסק [על פי ספר התרומה, הסמ"ק ועוד], שהאיסור לקלוף שומים ובצלים הוא דווקא אם קולף על מנת להניח, אבל מותר לקלוף כדי לאכול לאלתר. מקור הדין בירושלמי בשבת (ז, הלכה ב). המשנ"ב מביא בשם המג"א שהוא הדין לקליפות תפוחים, תפוזים ושקדים. אמנם בשער הציון הביא שהפרי מגדים הקשה, מדוע אסור לקלף תפוחים מאחר ורוב העולם אוכלים אותם יחד עם הקליפה, ואם כן אין קליפתן נחשבת פסולת ומדוע יאסר לקולפה משום בורר [וכ"כ האגלי טל ושביתת השבת הובאו בשש"כ]. מכל מקום לדינא סתם המשנ"ב לאסור גם בתפוחים. וכתב בשש"כ, שייתכן וגם המג"א מודה שאם רוב בני האדם אוכלים את הקליפה מותר לקולפה, אלא שכך הייתה הרגילות בזמנו שלא אכלו את קליפת התפוחים. להלכה, כתב בשש"כ שקליפה הראויה לאכילה, ושרוב בני האדם אוכלים אותה מותר לקלפה אפילו בקולפן ואפילו להניח לאחר זמן. והביא שיש מחמירים שאין לקלף קליפה אפילו אם נאכלת במידה ורוצה להניחה לאחר זמן, ובכל מקרה לא ישתמש בקולפן. והפנה לעיין במשנ"ב הנ"ל בשם המג"א. הגרע"י בהליכות עולם (חלק ד, פרשת בשלח, ה) הביא את דעת רבינו חננאל, הערוך והמאירי, שאין איסור בורר כלל בקליפה של מאכל המחוברת לו [כיון שהקליפה איננה מעורבת עם המאכל וממילא אין איסור ברירה]. והביא שכן כתב בספר בית מנוחה (דיני סעודת ליל שבת, כז) וכן כתב ספר טל אורות (בורר דף לב ע"ג) ובספר שם חדש. ופסק לפי זה, שפירות שיש בהם קליפות מחוברות אין בהם שום איסור ברירה, ומותר לקלף אותם אפילו לצורך אכילה לאחר זמן. וכתב כסניף, את דברי הפרי מגדים שבקליפת תפוחים שרוב העולם אוכלים, לא שייך שם בורר. משמעות דבריו שם שהקל גם במאכלים שהקליפות אינם נאכלות כלל. בספר מנוחת אהבה דן גם הוא, האם שייך איסור ברירה בקליפה המחוברת, והביא שיש שמקילים בזה, כיוון שאין זה כתערובת אלא כשני דברים המונחים זה ליד זה, ויש שמחמירים וסוברים שכיוון שהקליפה דבוקה בפרי, הרי היא מעורבת במאכל בנקודת ההשקה בין הפרי לקליפה וזו תערובת ששייך בה איסור ברירה, ואם כך מותר להסירה רק לצורך אכילה סמוכה. לדינא כתב להחמיר כדעה זו. אמנם כתב כאשר מקלף קליפה שחלק מהפרי יורד עימה בהכרח, אין איסור ברירה כלל[ כדעת הט"ז שכל שמפריד פסולת המעורבת באוכל אין בו איסור ברירה], ומותר לקלפה אפילו על מנת להניחה לאחר זמן. לעניין שימוש בקולפן כתב להתיר בכל פרי שניתן לאכול את קליפתו אפילו בדוחק. וסברתו, כיוון שלפי הראשונים שאין בורר במחובר, הרי שקולפן כלל אינו כלי המיועד לברירה. ואף לראשונים הסוברים שיש ברירה בקליפה, כיוון שהקליפה נאכלת ע"י דחק הוי איסור דרבנן, בדרבנן שומעים למקילים, וניתן להקל כדעת רבינו חננאל. לסיכום: לשמירת שבת כהלכתה: קליפה שנאכלת לרוב בני אדם מותר לקלפה אפילו בקולפן. אבל קליפה שאינה נאכלת מותר רק ביד או בכלי שאינו מיוחד לקילוף, ולאלתר. (והביא שיש מחמירים בקולפן בכל אופן). לרב עובדיה: מותר לקלף כל קליפה אפילו על מנת להניח, ואף להשתמש בקולפן לשם כך. למנוחת אהבה: קליפה שנאכלת אפילו בשעת דחק מותר לקולפה בקולפן אפילו על מנת להניחה. אבל קליפה שאינה נאכלת מותר רק לצורך אכילה סמוכה (ורק בכלי שאינו מיוחד לקילוף). בברכה הרב איתן מינקוב
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il