שלום רב, 1. האם בימי המקרא אישה שהרגה בשגגה יכלה למצוא מקלט בעיר מקלט או שהעיר נועדה רק לרוצחים גברים? 2. האם גואל הדם יכל לרדוף אישה או רק גבר, שרצח בשגגה? האם אישה יכולה להיות גואלת דם (לרדוף אחר הרוצח בשגגה) בימי המקרא?

שלום וברכה, 1. גם נשים שהרגו בשוגג גלו לעיר מקלט, ובעלה היה חייב במזונותיה [גיטין (יב.), רמב"ם (רוצח ושמירת הנפש, ז, ב)]. 2. אין הבדל בין איש לאשה בכל זה. גבר גואל הדם יכול היה להרוג אשה שהרגה בשגגה, וגם להיפך, אשה יכלה להיות גואלת דם ולהרוג גבר שהרג בשגגה (רמב"ם, שם, ז, ב). מקורות והרחבה: 1. ראה בחשוקי חמד (גיטין שם) שדן אם בעלה גולה עמה לעיר מקלט. וכעין זה בחשוקי חמד (מכות י.) שדן בשאלה אם האשה גולה עם בעלה לעיר מקלט. יש לזה השלכות להלכה לא רק לעיר מקלט אלא לחיוב של איש או אשה לבקר את בן הזוג בכלא וכדומה עיין שם. 2. כתב הרמב"ם (הלכות רוצח ושמירת הנפש פ"א ה"ג): "ואחד הזכר ואחד הנקבה בגאולת הדם". הכסף משנה לא כתב מקור לדברי הרמב"ם. המרכבת המשנה (שם) כתב שטעמו של הרמב"ם הוא שזה מצות עשה שאין הזמן גרמא שנשים חייבות. הגאון הרב ראובן מרגליות בספרו מרגליות הים (סנהדרין מד: אות כב) וכן הגר"ח קנייבסקי בספרו קרית מלך ציינו לתוספתא מכות (ב, ב) כמקור לדברי הרמב"ם. עוד דקדק בקרית מלך מהגמרא בבבא קמא (פז.) שאף נשים בדין גואל הדם. ומצאתי בשו"ת השבי"ט (ח"ז, חו"מ, סי' יג) לרב שמואל שטרן שהסתפק אם אשה יכולה להיות גואלת הדם, וכתב ששאל את חכמי ירושלים שאלה זו. בהמשך דבריו הוא הקשה על מרכבת המשנה הנ"ל, והאריך בכוונת הרמב"ם, ע"ש. סוף דבר, מפשטות דברי הרמב"ם מבואר שאין הבדל בין איש לאשה בכל זה. אם כבודו התכוון לשאול אם יש בעיה של צניעות שאשה תהרוג גבר או להיפך, אינני חושב שזה נגיעה של חיבה... בברכה