לפני כ 200 שנה אחד החסידים של רבי נחמן מברסלב ייצר כיסא לכבוד הרבי. לפני כ 50 שנה הביאו את הכיסא לארץ ישראל היום זה בישיבת ברסלב ירושלים מאה שערים. היום החסידים רוצים לייצר מחדש עותק הכיסא בדיוק למכור. גם כמה מפעלים של נגרות גם הם רוצים לעשות העתק הכיסא ולמכור. אחד הנכדים של הרבי נחמן טוען לבעלות הכסא ואוסר בהעתקה.. האם יש לחשוש לדבריו?

במאות האחרונות, גדולי ישראל נחלקו בשאלה האם יש בעלות על יצירה רוחנית. למשל מעשה אומנות , תוכנת מחשב, שיר, מנגינה ציור ועוד. ההשלכה לשאלה זו היא האם ניתן להעתיק יצירה כזאת ללא לקיחת המקור גנבתו או גזלתו אלא להעתיקו ולייצר כמותו. הנצי"ב (משיב דבר חלק א סימן כד) סבר שיש בעלות וממילא העתקתו תחשב כגזל מאידך בעל החת"ס (חושן משט סימן עט) סבר שאין. סביב מחלוקת זאת נתקבצו אחרונים רבים. חלק מהסוברים שאין בעלות על יצירה מעין זו אסרו להעתיק או חייבו בתשלום מסיבות אחרות של יורד לאומנות חבירו, נהנה מממון חבירו (שצריך לשלם) ועוד.. אמנם לפי סיפור דבריך יש לתהות האם בעל הכסא קנה גם את זכויות היוצרים של מעשה האומנות שבכסא הזה? שמא האומן השאיר אותם לעצמו.. גם אם כן קנה זאת (וצריך להוכיח זאת כי סתם אומן משאיר בדרך כלל לעצמו את זכויות היוצרים) האם הוריש אותם כבעלות ממונית? האם בעל הכסא אסר לראות את הכסא ולבנות דבר דומה? ועוד.. אמנם אין אפשרות לפסוק הלכה בדיני ממונות לפני שמיעת שני הצדדים אבל לאור הנ"ל נראה שקשה לאסור מלכתחילה לעשות כן ואם מישהו טוען לבעלות על היצירה הנ"ל כלל גדול נקוט בדיני ממונות -המוציא מחבירו עליו הראיה יש לציין, כי במידה ויש בתחום זה מנהג מדינה שנתפשט -הרי זה מחייב. להרחבה - ניתן לעיין במאמרו של ידידי היקר הרב ניר אביב באתר ישיבה בקישור: https://www.yeshiva.org.il/midrash/16250#4b