איך יודעים שהתורה היא אמת?

שלום כבוד הרב! בכיתה שלי יש הרבה פעמים דיונים על האם התורה היא אמת או לא. יש לי חברות שטוענות שהתורה היא שקר ומישהו המציא אותה כי למה שבאמת יהיה קריעת ים סוף וכו וגם אם אומרים להן שנמצאו ממצאים ארכאולוגים שמוכחים שהיו קריעת ים סוף הם לא מוכנות להאמין אלה אומרות שסתם מקרה וכנראה שטבעו שם סתם ממלכה שבעה בים ואם אומרים להן שהתורה עוברת מדור לדור הם אומרות שא. אין הוכחה לזה שזה באמת עובר אלפי שנים ואפשר לזייף ספרים ישנים (כמו לדוגמא כתר ארם צובא וכו) וב. גם אם זה עובר באמת במשך אלפי שנים זה בגלל שהמישהו הנ"ל חי לפני אלפי שנים. וכן על זה הדרך.. אז הוכל לשכנע אותם "שמשה אמת ותורתו אמת"? תודה רבה!! טוהר

לטוהר שלום וברכה! איך יודעים שהתורה היא אמת? יש כמה דרכים לאמת את זה. 1. הבריאה המופלאה מוכיחה שיש בורא שתכנן אותה. אם תתעמקי רק במה שקורה בגוף האדם, תגיעי למסקנה שלא ייתכן שהוא נוצר כך במקרה. אם כן, הגיוני גם שהבורא התכוון לתת לנו הנחיות איך להתנהג, ולצורך זה יצר קשר עם בני האדם להדריך אותם. אם נגיע למסקנה שברור שיש תורה כלשהי, והשאלה רק מהי התורה הנכונה מבין הדתות הקיימות, הדרך לבסס את עדיפותה של היהדות כבר קלה יותר, ראי בהמשך. 2. נניח שמישהו המציא את התורה: הוא המציא סיפור גדול על עם שלם שיצא מארץ מצרים ועמד בהר סיני וקיבל את התורה, ולכן העם הזה צריך לשמור שבת, לעשות ברית מילה, לא לאכול חזיר, ועוד ועוד. למה נראה לך שמישהו בדור שלו היה "קונה" את הסיפור הזה? אם מישהו בימינו יבוא ויספר שבעצם עם ישראל לא היה בארץ מצרים אלא בהודו, והוא קיבל תורה אחרת, ולפיה צריך לשמור שבת ביום ראשון במקום בשבת, מישהו מאיתנו היה מאמין לו? כדי להצליח בתרמית הזו הרמאי היה צריך שדור שלם יהיה רמאי כמוהו וכולם יסכימו לרמות את הילדים שלהם. זה הגיוני?! אני משער שאת בטוחה שאבא ואמא שלך לא מרמים אותך, גם לא סבא וסבתא. הם רוצים בטובתך. מה פתאום שדור שלם ישקר לילדים שלו על סיפור כזה, סיפור שמחייב בכל כך הרבה מצוות מגבילות, ובשביל איזה אינטרס? (דתות אחרות לא מספרות ניסים שאירעו לעם שלם, ולא מחייבות כל כך הרבה מצוות מגבילות). 3. התורה בעצמה אומרת איך אפשר לבחון את אמיתותה (ספר דברים, פרק יח פסוקים כא-כב): "וְכִי תֹאמַר בִּלְבָבֶךָ: אֵיכָה נֵדַע אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר לֹא דִבְּרוֹ ה'? אֲשֶׁר יְדַבֵּר הַנָּבִיא בְּשֵׁם ה', וְלֹא יִהְיֶה הַדָּבָר וְלֹא יָבֹא - הוּא הַדָּבָר אֲשֶׁר לֹא דִבְּרוֹ ה'; בְּזָדוֹן דִּבְּרוֹ הַנָּבִיא, לֹא תָגוּר מִמֶּנּוּ". כלומר: כאשר נביא אומר תחזיות והן מתגשמות במדויק - זוהי ההוכחה לנבואתו, וכאשר תחזיותיו מתבדות - זוהי ההוכחה שהוא משקר. האם התורה ידעה לצפות את העתיד? גם מי שחושב שהתורה הומצאה מתי שהוא, אם יש לו ידע בסיסי בהיסטוריה וארכאולוגיה הוא מודה שהיא הייתה קיימת לפני למעלה מ - 2000 שנה לפחות, בימי בית המקדש השני לכל המאוחר. יש לזה המון הוכחות מהספרות ההיסטורית העתיקה שנכתבה על ידי יהודים וגויים וגם מן הממצאים הארכאולוגיים, שבזמן בית המקדש השני התורה הייתה מוכרת ומקוימת על ידי רוב עם ישראל. עכשיו צריך לבדוק האם התורה אומרת נבואות שהתקיימו אחרי שהיא נכתבה. הבה נראה חלק מהתחזיות הכתובות בתנ"ך שהתממשו לכל הדעות זמן רב אחרי כתיבתו: א. גלותו ופיזורו של עם ישראל בכל קצווי תבל (דברים כח, סד): "וֶהֱפִיצְךָ ה' בְּכָל הָעַמִּים מִקְצֵה הָאָרֶץ וְעַד קְצֵה הָאָרֶץ", מה שלא היה בגלות בבל וימי בית שני. ב. האנטישמיות והרדיפות בכל מקום (שם, סה): "וּבַגּוֹיִם הָהֵם לֹא תַרְגִּיעַ וְלֹא יִהְיֶה מָנוֹחַ לְכַף רַגְלֶךָ וְנָתַן ה' לְךָ שָׁם לֵב רַגָּז וְכִלְיוֹן עֵינַיִם וְדַאֲבוֹן נָפֶשׁ. וְהָיוּ חַיֶּיךָ תְּלֻאִים לְךָ מִנֶּגֶד וּפָחַדְתָּ לַיְלָה וְיוֹמָם וְלֹא תַאֲמִין בְּחַיֶּיךָ". ג. ואף על פי כן, עם ישראל ישרוד לעולם (ויקרא פרק כו, מד): "וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיהֶם". ד. גם תורתו לא תישכח (דברים פרק לא, כא): "וְהָיָה כִּי תִמְצֶאןָ אֹתוֹ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְפָנָיו לְעֵד כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ". העובדה שאחרי הגלות כל עדות ישראל מחזיקות באותה תורה, בהבדלים קלים של מנהגים, היא נס מופלא ביותר! ה. ולבסוף, עם ישראל ישוב מכל הארצות לארץ ישראל ומצבו יהיה טוב יותר מבעבר (דברים, פרק ל): "וְשָׁב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ, וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה. אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם - מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ. וֶהֱבִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ, וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךָ". פסוקים אלה מתארים את קיבוץ הגלויות ותהליך הגאולה שאנחנו בעיצומו. כל אלו הם רצף אירועים שאין להם אח ורע בתולדות האנושות: עם שהתפזר בכל העולם, שמר על קיומו ומורשתו במשך אלפי שנים שבהן נרדף בכל מקום, ושב חזרה לארצו. על כל אחד מהפסוקים הללו אפשר לספר אלפי סיפורים שמשקפים את התקיימותו, במקומות וזמנים שונים בהיסטוריה ולכאורה ללא תלות בין זה לזה, אלמלא ידו המכוונת של הקדוש ברוך הוא. 4. מופתי הצדיקים. יש מעשים רבים מתועדים על גילויי רוח הקודש שאירעו לצדיקי עם ישראל. כדאי לך לקרוא ספרים על תולדות צדיקים מהדורות האחרונים (החפץ חיים, הרב קוק, הרב מרדכי אליהו, הרב קנייבסקי, ועוד), שניתן להתרשם מאמינותם. אני אישית פגשתי צדיק שאמר לי בביטחון רב שיקרה לי משהו בעתיד, משהו בלתי צפוי שלא הייתה לו שום סיבה לומר ושום סיבה לשער שכך יהיה, וכדבריו כן היה. אמנם לצערי יש גם "תעשייה" של סיפורי מופתים שאין דרך לוודא שהם היו, ועל חלקם ידוע שלא היו ולא נבראו, אבל אפילו אם רק 1% מכל הסיפורים הוא נכון - זה מספיק בתור הוכחה לאמיתות התורה. 5. ממליץ לך לרשום לעצמך במשך החיים כל מיני ניסים שקורים לך. כל מי שמתפלל ברצינות ומודע להשגחת ה' עליו יכול לאסוף צרור סיפורים מרגשים ומחזקים שאין להם שום הסבר הגיוני, רק צריך לרשום אותם כדי לזכור. 6. אני לא בטוח שההוכחות שכתבתי יעזרו לך לשכנע אחרים. מי שהתורה לא עושה לו חשק, והאמונה בה מפריעה לו להגשים את תאוותיו, הוכחות כאלה עלולות להרגיז אותו והוא נוטה לחפש הסברים דחוקים כדי לנסות להפריך אותן. הדרך הטובה ביותר להפנים את אמיתות התורה איננה שכנוע בעזרת הוכחות חיצוניות, אלא המפגש עם התורה בחיים עצמם. כשנפגשים באמת עם התורה, לומדים ומקיימים אותה לעומק ולרוחב מתוך יחס של קדושה, הנפש מתמלאת ולא זקוקה לשום הוכחה נוספת. כמו שאת לא צריכה הוכחה שאת בחיים. למה זה ככה? כי בסופו של דבר האמונה בה' איננה רק מסקנה הגיונית מהוכחה זו או אחרת אלא גם סוג של "חוש ששי". הנשמה שלנו באה ממקורות עליונים והיא עורגת אליהם. זוהי עובדה ידועה, שהנשמה לא מסתפקת בהנאות גשמיות אלא זקוקה גם לעומק רוחני. אדם בוגר בדרך כלל לא מצליח ליהנות באמת מהחיים אם הוא לא יוצק להם תוכן רוחני כלשהו. אם הוא רק עסוק בהנאות חומריות, מתי שהוא הוא צפוי להרגיש ריק ושחייו חסרי ערך (כדאי לקרוא את הספר "האדם מחפש משמעות" שמוכיח את הדבר). בדרך כלל לא מרגישים את החוסר הזה בגיל ה'עשרה'. לא במקרה, רוב אלו שעוזבים את התורה עושים את זה בגיל 15 - 20, כאשר ההנאות החומריות תופסות יותר משקל בחיים, ואילו רוב החוזרים בתשובה הם בגילאי 25 - 30 ומעלה. אפילו מי שלכאורה לא מאמין בתורה, מרגיש שיש ערך לחייו כאשר הוא גומל חסד, לדוגמה, ומתנדב לעשיית משהו ערכי. אבל הוא לא מסביר לעצמו למה זה ככה, ומדוע דווקא החסד שהוא עושה מעניק לחייו משמעות. אם הוא בסך הכל "בעל חיים משוכלל", שנולד במקרה וימות במקרה ובינתיים יש לו כמה שנים להעביר כאן בכיף, מדוע כל הכיף לא נותן לו תחושת ערך אמיתי? כך שמצד אחד לא בטוח שההוכחות יעזרו, ומצד שני העובדה שהמפגש הממשי עם התורה ממלא את הנפש והופך את ההוכחות למיותרות היא עצמה הוכחה נוספת לאמיתות התורה, "כי הם חיינו ואורך ימינו". (בשולי הדברים הערה על מה שכתבת: לא ידועות לי הוכחות ארכאולוגיות לקריעת ים סוף. גם לא הבנתי מה שכתבת על זיוף כתר ארם צובא; זהו כתב יד עתיק ומהימן מלפני כאלף שנה) כל טוב!