קריאת התורה במשך השבוע – מדוע בפרשה הבאה?

שלום וברכה, נכתב (אינני זוכר את המקור) ששיוך ימי השבוע הם ראשון עד שלישי לשבת הקודמת, ומרביעי ואילך לשבת הקרובה (כמו במנורה). אם כן מדוע בקריאת התורה בימי שני (וכן במנחה של שבת) לא קוראים את הפרשה הקודמת, ובימי חמישי - את הקריאה של השבת הבאה? ישר כח ותזכו למצוות

שלום וברכה! אכן לעניינים מסוימים מופיע ששלושת הימים הראשונים של השבוע שייכים לשבת הקודמת, ולפיכך למשל, מי שלא הבדיל במוצאי שבת יכול להבדיל עד יום שלישי (עיין גיטין ע"ז א, פסחים ק"ו א). אבל לגבי קריאת התורה מופיע במשנה ובגמרא (מגילה ל"א א-ב) שקוראים בתחילת הפרשה הבאה. לא מצאתי התייחסות מפורשת לשאלתך, מדוע ההבדל הזה, אולם נראה להסביר את הדבר כך: בעצם הקריאה של שבת במנחה אינה "הקדמה של פרשת השבוע הבא", אלא פשוט ממשיכים לקרוא בתורה – לאחר שסיימו לקרוא בשחרית את פרשת השבוע, במנחה ממשיכים וקוראים מן המקום שבו עצרנו. הדבר מופיע במפורש בשיטתו של ר' מאיר המובאת בגמרא שם: "מקום שמפסיקין בשבת שחרית, שם קורין במנחה; במנחה - שם קורין בשני; בשני - שם קורין בחמישי; בחמישי - שם קורין לשבת הבאה". דהיינו שבכל קריאה ממשיכים מן המקום שבו עצרנו בקריאה הקודמת. במנחה קוראים כמנהגנו, מהמקום שבו הסתיימה הקריאה של שחרית, אבל ביום שני אין קוראים שוב את אותם פסוקים אלא את קבוצת הפסוקים הבאה, ביום חמישי קוראים את הקבוצה שלאחריה, ובשבת לא מתחילים מן המקום שבו הסתיימה קריאת השבת שעברה אלא מן המקום שבו עצרו ביום חמישי. בשיטה הזו, ברור שהקריאה במנחה ובשני וחמישי אינה "חלק מן הפרשה הבאה", אלא זו קריאה עצמאית, ובשבת לא יקראו בכלל את הפסוקים הללו אלא את הפסוקים שבהמשך. בכל קריאה במשך השבוע הולכים ומתקדמים בקריאת התורה, אלא שבמנחה ובשני וחמישי קוראים קריאה קצרה ומתקדמים מעט ואילו בשבת קוראים קריאה ארוכה יותר. למעשה איננו פוסקים כשיטה זו אלא כשיטת ר' יהודה שמופיעה שם, ולפיכך אנו קוראים בשלוש הקריאות הללו את תחילת הפרשה הבאה, ובשבת מתחילים שוב מתחילת הפרשה. אבל נראה שגם לפי שיטתו של ר' יהודה העיקרון הוא דומה – לא קוראים בימות השבוע את "תחילת הפרשה הבאה", אלא ממשיכים לקרוא בתורה מאותו מקום שבו עצרנו בסוף קריאת התורה בשבת הקודמת. כך הוא הניסוח במשנה: "בשני ובחמישי, בשבת במנחה - קורין כסדרן, ואין עולים להם מן החשבון". בעצם אנו ממשיכים לקרוא על פי הסדר, סיימנו את הפרשה הקודמת ואנו ממשיכים להתקדם הלאה, אבל זה לא עולה מן החשבון, ולכן בכל פעם חוזרים לקרוא שוב את אותו הקטע. כך גם בשבת אנו מתחילים שוב מאותו מקום, כיוון שהקריאות הקודמות לא עלו מן החשבון וכעת קוראים את הקטע הזה באופן שיעלה מן החשבון. (מדוע באמת סובר ר' יהודה שהקריאות הללו אינן עולות מן החשבון? – ייתכן להסביר זאת משום שבשחרית של שבת יש נוכחות גדולה יותר בבית הכנסת ואילו במנחה או בימות החול יש פחות אנשים. מכיוון שרוצים שכל הציבור ישמע את התורה כולה, הקריאות הללו של ימות השבוע אינן עולות מן החשבון של קריאת התורה הכללית, שבה אנו קוראים את כל התורה במשך השנה. ועיין בפירוש יד דוד במגילה שם, שהסביר באופן אחר.)