מקום מסויים לשריפת פרה אדומה

שלום הרב. למדתי הלכות פרה אדומה והתקשיתי בשאלה מסויימת. הרמב"ם כותב כמה פעמים שצריך לשרוף את הפרה כנגד פתח ההיכל, ועוד שהנמיכו את הכותל המזרחי של הר הבית על מנת שיהיה אפשר לדייק במקום שריפת הפרה. לעומת זאת, הרמב"ם כותב שאם לא היזה בדקדוק הזאתו כשירה, ורק אם היזה לכיווון אחר לגמרי - פסול; נראה מדבריו שאין צורך לדייק במקום מעשה הפרה. ראיתי בכסף משנה בפרק ד שכותב: "...שמה שצריך שיכוון ויראה פתחו של היכל הוא למצוה מן המובחר אבל כל שפניו אל ההיכל אל פני אהל מועד מיקרי אע"פ שלא יהיה כנגד הפתח", ולמרות שכתב זאת רק בגירסא מסויימת ברמב"ם חשבתי שזה התירוץ היחיד שניתן ליישב איתו את הסתירה. ו יש לי שתי שאלות: א. האם יש יישוב אחר לדברי הרמב"ם. ב. לכאורה דברי הכס"מ שיש דין של מצווה מן המובחר מדאורייתא הוא תמוה, ולא מצינו כמותו בשאר התורה. האם יש איזה הוכחה מהפסוקים וכדומה שממנה ניתן ללמוד על מצווה מן המובחר זו. (שהרי ממ"נ, אם נכח פני אונל מועד זה דווקא, אז דין זה צריך להיות לעיכובא, ואם הפסוק לא דווקא, יהיה אפשר לשרוף את הפרה אף בהר הצופים וכדומה, ומניין לחלק בין הדיו למצווה מן המובחר). תודה רבה!

לשואל, שבוע טוב! המילה "פני" פירושה: הצד הגלוי, הקדמי, כשם שבאדם הפנים הם הצד המוביל. בבית או אוהל, "פני" הוא החזית, הצד שבו הפתח, ובמשכן זהו הצד המזרחי, כפי שנאמר ביחזקאל (מז,א): "כי פני הבית קדים". וכך פירש רש"י בשמות כו,כב: "ולפי שהפתח במזרח, קרוי המזרח - פנים, והמערב - אחוריים". ובזבחים סב ע"א ד"ה שכל מקום: "דחשיב צד מזרחית 'פני אהל מועד' מחמת שהפתח שם", וכן במלבי"ם (חוקת, אות יד, ועיין גם בהקדמתו לויקרא, 'אילת השחר', אות רצא). לפי זה נראה שהתורה לא דורשת אפילו לכתחילה לכוון לפתח, אלא לכל החזית. ייתכן שכוונת הכס"מ שאמנם "פני אהל מועד" היינו כל חזית ההיכל, אך מכיוון שהפתח הוא המגדיר את הקיר כ"פני אהל מועד" הרי שבראיית הפתח יש הדגשת יתר לפנייה ל"פני האהל", וזוהי המצווה מן המובחר. אפשרות אחרת להסביר את עדיפות הפתח, שלא ככס"מ: ביסודו של דבר ראיית חזית כל ההיכל כשרה לכתחילה, אבל לעניין זה יש מקום לדון האם האולם נחשב כהיכל (עיין יומא מד ע"ב ושערי היכל שם מערכה קא, ואכמ"ל). ועל הצד שלא, נמצא שהוא מסתיר את ההיכל, ורק ראייה דרך פתח האולם מאפשרת את ראיית ההיכל עצמו, דהיינו את פתח ההיכל או את קיר ההיכל הסמוך לפתח. אם כן, ייתכן שלדעת הרמב"ם מעיקר הדין האולם נחשב כהיכל, ורק לכתחילה יש לראות את ההיכל במובנו המצומצם. וכך מסתבר בלשון הרמב"ם "ופניו כנגד ההיכל", כפי שהוגדר בתחילת הלכות בית הבחירה (פ"א ה"ה): "ואלו הן הדברים שהן עיקר בבנין הבית: עושין בו קדש וקדש הקדשים, ויהיה לפני הקדש מקום אחד והוא הנקרא אולם, ושלשתן נקראין היכל", כולל האולם עצמו.