החרמת חפץ מתלמיד

אני מורה. לעיתים יש צורך ליטול מילד משחק כלשהו שהוא משחק בו במהלך שיעור, כיון שזה מפריע למהלך השיעור (החרמה - בלשון הילדים). קרה מקרה, ואחד החפצים שהחרמתי ניזוק עד כדי אי אפשרות שימוש בו. מה אומרת ההלכה על כך?

שלום רב, 1. אנו נניח כהנחת יסוד בתשובה זו שהחפץ שהוחרם נלקח באופן זמני ע"י המורה ולא היתה כוונתו לקחתו לצמיתות. 2. ההיתר לקחת חפץ מתלמיד נובע משני טעמים: האחד, דעת הוריו של הילד ששלחו אותו ללמוד ולהתחנך מסכימה, באופן פשוט, שאם ישנו דבר המפריע את המטרה שלשמה נשלח יכול המורה להסיר או לקחת לזמן את הדבר המפריע. השני, עצם היכולת העצמית של המורה להעניש את הילד. דבר זה נלמד מדברי הגמ' (ב"ב כא.) שמותר לרב להלקות את תלמידיו כחלק מהחינוך וכדברי הרמב"ם (הלכות תלמוד תורה פרק ב): "ומכה אותן המלמד להטיל עליהם אימה..." (ואכמ"ל בדרך הלימוד מפרט זה, ואינו שייך למנהג זמנינו לא להלקות). מכל הנ"ל יוצא שמותר למורה להחרים באופן זמני חפץ המפריע את מהלך השיעור/חינוכו של הילד. 3. עתה יש לדון מה אחריותו של המורה כלפי החפץ הנמצא אצלו. נראה באופן פשוט שאי אפשר לפוטרו מאחריות, כי אם ננהג כך יצא שפעמים החפץ לא יוחזר לבעליו וזה נוגד את הנחת היסוד שהנחנו בתחילה. לכן נראה שיש לו דין של שומר, אך בסוגי השומרים נאמר שהוא שומר חינם, מכיוון שהשכר שמקבל המורה אינו על שמירתו. לכן, אם פשע המורה בשמירתו או הזיקו בידים הרי שהמורה חייב בתשלום [כדאי לברר עם מורה הוראה כיצד היה עליו לשמור, ואם פשע]. מסקנה: מותר למורה להחרים חפץ באופן זמני כאשר הוא משוכנע שהדבר יועיל לחינוכו של התלמיד, ודינו דין שומר חינם. בכבוד רב הרב יהודה אודסר. (לעיון בדעות נוספות: תחומין כרך יט מאמר הרב צבי יהודה בן יעקב שליט"א בנושא, תחומין כרך ח מאמר הרב יהודה הרצל הנקין שליט"א והערות העורכים).