דינא דגרמי

רציתי לדעת מה בעצם המחלוקת בדינא דגרמי. מה זה כן דנים או אין דנים ומה בסוף להלכה.

שלום רב, הבירור דלהלן הוא לעיון ולא להלכה למעשה. נחלקו התנאים בדין דינא דגרמי האם דנים או לאו, ומוכח הדבר מהגמ' בכתובות פו. בענין מוחל שטרו של חבירו, שאומרת הגמ' שיש מי שדן דינא דגרמי ויש מי שלא דן דינא דגרמי. בגמ' ב"ק ק. מבואר שר' מאיר הוא זה שדן דינא דגרמי ועי"ש בתוס' ד"ה מחיצת, שעוסקים בבירור מי הוא התנא שחלק על ר"מ, אך ברור שישנם חולקים. המשמעות של מי שדן דינא דגרמי היא שיש עליו חובת תשלומין ונחלקו הראשונים האם היא חובה מהתורה או מדרבנן. שתי שיטות מרכזיות ישנן, שיטת הרמב"ן בקונטרס דינא דגרמי שחיוב הוא מדינא דאו', ושיטת ריצב"א בתוס' ב"ב כב: שגרמי חייב רק מקנס דרבנן. לשיטת הרמב"ן ביאור המחלוקת בגרמי הוא, האם יש מושג עצמאי שנקרא גרמי, מעבר למושגי הנזקים הישירים המוזכרים בתורה וא"כ לפי ר"מ יש מצב של נזק ישיר שחייב ויש מצב של גרמא בנזקין שפטור (ב"ק ס.) ויש מושג חדש שהוא גרמי וגם בו חייבים. אך חכמים שפוטרים סוברים שאין קיום למושג גרמי וכל נזק שאינו ישיר מוגדר כגרמא ופטור, ונזק ישיר חייב. לפי הבנה זו נקטה הגמ' לשון של האם 'דנים' דינא דגרמי ולא 'חייב' או 'פטור', כיון שהשאלה פה היא יותר יסודית האם יש בכלל מושג עצמאי של גרמי מעבר למושגים הפשוטים יותר, נזק ישיר וגרמא. לסוברים שדינא דגרמי חייב רק משום קנס, ביאור המחלוקת הוא, שעקרונית צריך היה להיות פטור בנזק שאינו ישיר לכו"ע (ואין פה מושג עצמאי של נזק בגרמי גם למחייבים) אלא שכדי שלא כל אחד ילך ויזיק את חבירו באופן שאינו ישיר, קנסו חכמים את המזיק באופן זה בכל היזק שמצוי ושכיח (וגרמא כזאת נקראת גרמי). ואם כן מי שסובר שפטור, היינו שסובר שאין לקנוס בגלל זה. לפי הבנה זו אכן ברור מה שלא השתמשו בלשון 'חיוב' או 'פטור', אלא אם דנים או לאו והיינו דיון עקרוני כללי האם קונסים את האדם או לאו, (וכך מדקדק הש"ך בסימן שפ"ו סק"א). שיטה נוספת היא שיטת רש"י בב"ב כב: ד"ה גרמא וכפי שמדייק מדבריו הרמב"ן בקונטרסו והש"ך בסימן שפ"ו ס"ק שנראה מדבריו שאין חילוק בין גרמא לגרמי אלא יש חילוק בין נזק ישיר לאינו ישיר, ומי שדן דינא דגרמי סובר שגם בגרמא חייב ומי שלא דן דינא דגרמי סובר שגם בגרמא פטור וכשכתוב בש"ס שפטור בגרמא היינו למי שלא דן דינא דגרמי (ועיין ש"ך סימן תי"ח סק"ד שכתב שזו גם שיטת ראב"ן ושגם הרמב"ם סובר כך). וא"כ המשמעות היא, שאם דנים דינא דגרמי, התורה לא חילקה בין נזק ישיר לעקיף ותמיד מחייבת. (אמנם יכולות להיות סיבות אחרות לפטור, כגון שאינו מתכוין להזיק – עיין בהגהת הגר"א ריש פרק הכונס בב"ק). ולסוברים שאין דנים דינא דגרמי, היינו שגם לפי התורה יש לחלק בין נזק ישיר שחייב, לנזק שאינו ישיר שפטור. להלכה נפסק כר"מ שדן דינא דגרמי וכפי שהובא בשו"ע חו"מ סימן שפ"ו. בכבוד רב, הרב תומר ישראלי.